סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כסתם משנה; ומשנה לא זזה ממקומה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות ד ע"א-ע"ב

 

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף ג עמוד ב
לעולם ר' ישמעאל, וכי לא מחייב רבי ישמעאל לשעבר קרבן, אבל מלקות חיובי מחייב; וכדרבא, דאמר רבא: בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומיא דשבועת שוא, מה שוא לשעבר, אף שקר נמי לשעבר. בשלמא אכלתי ולא אכלתי - כדרבא, שלא אוכל ואכל - נמי לאו שיש בו מעשה הוא,
אלא אוכל ולא אכל - אמאי? לאו שאין בו מעשה הוא!
קסבר רבי ישמעאל: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.
אי הכי, קשיא דר' יוחנן אדרבי יוחנן!
דאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה,
ואתמר: שבועה שאוכל ככר זו היום, ועבר היום ולא אכלה
- ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: אינו לוקה;
ר' יוחנן אמר: אינו לוקה, משום דהוה לאו שאין בו מעשה,
וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו;
וריש לקיש אמר: אינו לוקה, התראת ספק היא,
והתראת ספק לא שמה התראה!
 

מבנה הסוגיה:
סוגיה "ארוכה" מתחילה בדף ג עד דף ה.
הדגש בהסברנו הוא בקשר למושג "הלכה כסתם משנה"

1.
הגמרא דנה כמי סוברת משנתנו:

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף ג עמוד ב
לעולם ר' ישמעאל,
וכי לא מחייב רבי ישמעאל לשעבר קרבן, אבל מלקות חיובי מחייב;
וכדרבא, דאמר רבא: בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומיא דשבועת שוא,
מה שוא לשעבר, אף שקר נמי לשעבר.
בשלמא אכלתי ולא אכלתי - כדרבא,
שלא אוכל ואכל - נמי לאו שיש בו מעשה הוא,
אלא אוכל ולא אכל - אמאי? לאו שאין בו מעשה הוא!
קסבר רבי ישמעאל: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.

משנתנו - שהיא "סתם משנה" - היא כשיטת רבי ישמעאל שסובר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו.

2.
ומכאן הגמרא מקשה שיש סתירה בשיטת רבי יוחנן:

אי הכי, קשיא דר' יוחנן אדרבי יוחנן!

הביטוי הנ"ל - 2 מופעים בש"ס בקשר ל"סתם משנה"

2.1
לכאורה הגמרא יכלה להקשות על ידי הבאת הסתירה להלן - גם בלי ההקדמה הנ"ל!

3.
כלל כללי שקבע רבי יוחנן:

דאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה,

3.1
בסוגיות שונות בש"ס דנים הפרשנים מיהם האמוראים שלא מקבלים כלל זה של רבי יוחנן.

4.
סתירה לדין פרטי שאמר רבי יוחנן:

ואתמר: שבועה שאוכל ככר זו היום, ועבר היום ולא אכלה
- ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: אינו לוקה;

בדרך כלל הביטוי "דאמרי תרוייהו" מתייחס גם לדין זהה שאמרו שני החכמים, וגם לנימוק לדין שזהה לשני החכמים.

4.1
ואילו כאן הם שווים רק בדין אבל לא בנימוקים!

ר' יוחנן אמר: אינו לוקה, משום דהוה לאו שאין בו מעשה,
וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו;
וריש לקיש אמר: אינו לוקה, התראת ספק היא,
והתראת ספק לא שמה התראה!

5.
הסתירה בדברי רבי יוחנן: בסעיף 4.1 הוא סובר "לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו"
ובסעיף 3+1 הא פוסק "לאו שאין בו מעשה לוקין עליו"

6.
מיישבת הגמרא:

רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח.

יש "סתם משנה" אחרת שסוברת "לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו", וממילא, יש "סתם משנה" שמתאימה לכלל שבסעיף 4.1!

6.1
כמובן שהגמרא יודעת שמשנתנו - שהיא "סתם משנה" - לא מתאימה לכלל שבסעיף 4.1.
ואולי בשלב זה הגמרא סוברת שהכלל של "הלכה כסתם משנה" תקף גם אם הוא מתייחס רק ל"סתם משנה" מסויימת שסותרת ל"סתם משנה" אחרת!

6.2
הביטוי "סתמא אחרינא" - 4 מופעים בש"ס [בכולם כולל "אשכח", ולגבי רבי יוחנן]

7.
הגמרא "מחפשת" את ה"סתם משנה" שמוזכרת בסעיף 6.

הי סתמא?
אילימא האי סתמא, דתנן: אבל המותיר בטהור והשובר בטמא - אינו לוקה את הארבעים;
בשלמא שובר בטמא,
דכתיב: +שמות י"ב+ ועצם לא תשברו בו - בכשר ולא בפסול,
אבל המותיר בטהור מאי טעמא?
לאו משום דהוי לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו;


8.
והיא דוחה:

וממאי דר' יעקב היא, דאמר: לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו?
דלמא ר' יהודה היא, ומשום דבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, הא לאו הכי לקי,
דתניא: +שמות י"ב+ לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו, דברי ר' יהודה;
רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה,
אלא משום דהוה לאו שאין בו מעשה, ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו!

9.
משנה אחרת:

אלא האי סתמא אשכח: שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה -
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף ד עמוד א
אינו חייב אלא אחת,
זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד;
זו היא דחייבין על זדונה מכות,
אבל אוכל ולא אכל - לא לקי.

10.

מכדי האי סתמא והאי סתמא,
מאי חזי דעביד כי האי סתמא?
לעביד כי האי סתמא!

הגמרא לא מקבלת את האמור לעיל בסעיף 6.1
וסוברת שלא יתכן שרבי יוחנן מתעלם מ"סתם משנה" כלשהי, וחוזרת הסתירה לעיל בסעיף 5!

11.
מקשה הגמרא על המקשן שבסעיף 10:

ולטעמיך, רבי גופיה היכי סתם לן הכא הכי והכא הכי!

כלומר, בכל מקרה יש ליישב את הסתירה בין שתי המשניות.

11.1
ואי אפשר לומר שכל אחת מהן נאמרה על ידי תנא אחר כי "סתם משנה" היא הכרעה של "רבי", וממילא יש כאן סתירה בדברי "רבי" עצמו.

12.

אלא, מעיקרא סבר: לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וסתמה, והדר סבר: אין לוקין עליו וסתמה, ומשנה לא זזה ממקומה.

באמת "רבי" אמר/פסק את שתי המשניות, אבל ההכרעה היא כמשנה האחרונה! [דומה לכלל "הלכה כבתראי"!]


12.1
עונה הגמרא: שיש כאן שינוי הלכה מצד רבי יהודה הנשיא. בתחילה פסק שלוקין על לאו שאין בו מעשה ואחר כך חזר בו וקבע שאין לוקין עליו [במשנה שבדף כז] כלומר הלכה כאותה משנה "סתמית" שכתובה מאוחר יותר במסכת.

12.1.1
רש"י מסכת שבועות דף ד עמוד א:
"אלא מעיקרא סבר לה כו' - הלכך רבי יוחנן ס"ל כסתמא בתרא ["סתמא בתרא"] דהדר ביה רבי מקמייתא"

לומדים מכך עיקרון מעניין, שרבי יהודה הנשיא כשערך את המשניות וקרה, שחשב ש"טעה" במשנה מסויימת הוא דאג לתקן את הדין במשנה מאוחרת יותר.

12.2
מעירה הגמרא לעיל בסוף סעיף 12 הערת סיכום חשובה ביותר "ומשנה לא זזה ממקומה".

12.3
הליכות עולם שער שלישי פרק ב:

יז. פעמים סתם רבי משניות סותרות, ומפרש בריש שבועות ורבי היכי סתם הכא הכי והכא הכי ומתרץ רבי מעיקרא סבר לה כפלוני וסתמה והדר סבר לה כפלוני וסתמה ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה,
שאע"פ שחזר בו רבי מקמייתא מאחר שפשטה ברוב התלמידים לא היה יכולת לשכחה מפיהם ולבטלה מבית המדרש והניח את שתיהן והאחרונה עיקר אחר שחזר בו רבי מן הראשונה:

הוא מסביר שהדין הראשון שנלמד מהמשנה ה"סתומה" הראשונה נקלט היטב אצל התלמידים ולא היה יכול לבטלה מהם, ולכן כנראה הודיע להם שבכל זאת הוא מתקן, והעיקר כמשנה המאוחרת יותר.

12.3.1
וכדברי רש"י מסכת שבועות דף ד עמוד א:

ומשנה לא זזה ממקומה - ומשנה ראשונה אף על פי שחזר בו מסתימתה מאחר שפשטה ברוב התלמידים לא היה יכולת בדורות שאחר רבי לשכחה מפיהם ולבטלה מבית המדרש והניחו את שתיהן והמשכיל יבין שאחרונה עיקר שחזר בו מן הראשונה.

12.4
הסבר זה נראה קשה: אם רבי יהודה הנשיא ידע שנפלה טעות מדוע יש ענין להשאירה בכלל אצל התלמידים?

12.5
ייתכן להסביר: הרי שאלה זו ניתן לשאול על כל המחלוקות בש"ס. אחרי שהוכרע הדין כשיטה מסויימת מדוע המשנה [או אפילו הגמרא] מביאה גם את הדעה שלא התקבלה להלכה?

12.6
אלא יש לומר שתי תשובות בדבר:

12.6.1
האחת – על ידי השוואה של שתי הדעות ניתן להבין טוב יותר גם את הדעה שהלכה כמותה.

12.6.2
השניה – אם תוך כדי דיון יתברר שתנא מסויים סובר שדין מסויים הוא לא כהלכת רבי יהודה הנשיא נוכל לומר שאותו תנא סובר כאותה משנה שרבי יהודה הנשיא סבר ב"צעירותו".

12.7
יתכן לומר, שכלל זה מסביר גם את הכלל הידוע "סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם", וכן: "מחלוקת ואחר כך סתם – הלכה כסתם", רואים מכאן שיש משמעות למוקדם ולמאוחר.

12.8
דבר מעניין אומר ה"יד מלאכי"
יד מלאכי כללי הפוסקים כללי שאר הפוסקים:

משנה לא זזה ממקומה אמרינן אף בפוסקים ולפיכך אין להקשות על הפוסק דאחר מסקנתו בפרק הרבית הוה ליה למחוק ולבטל דעתו דפרק כל שעה דכמה דברים מצינו בגמרא שהם דברים דחוים דלא כהלכתא
ואף על פי כן לא הקפידו למוחקם, חוט השני סי' צ"ו דף צ"ז ב' ועיין כנסת הגדולה א"ה סימן קי"ט הגהות הטור אות מ"ח שכתב כיוצא בזה על סתירת דברי הש"ע:

יתכן שההסבר שכתבתי לעיל מתאים אף כאן. הפוסק לא מחק את "טעותו" כדי שהלומד יוכל ללמוד גם את ה"טעויות". שאם הפוסק לא היה בכלל כותב את הטעות יתכן שהלומד יטען שהפוסק לא התייחס לזה והוא עצמו סובר כאותה דעה.

13.
הגמרא מקשה על האוקימתא שמשנתנו היא כרבי ישמעאל:

במאי אוקימתא? כר' ישמעאל ולמלקות,
מראות נגעים מאי מלקות איכא?
בקוצץ בהרתו; וכרבי אבין א"ר אילעא,
דא"ר אבין א"ר אילעא: כל מקום שנאמר השמר פן ואל - אינו אלא לא תעשה.

יציאות שבת מאי מלקות איכא?
לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא,
וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד - אין לוקין עליו!

משום הכי קא מוקמינא כר' ישמעאל, דאמר: לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד - לוקין עליו. הא לאו הכי - קיימא כר"ע?
קשיא ידיעות!
לאו אמרת: רבי ישמעאל היא ולמלקות?
ר"ע נמי ולמלקות.

רש"י מסכת שבועות דף ד עמוד א:

ומשני לאו אמרת ר' ישמעאל היא - דהוי קשיא לן שבועות גבי קרבן ואוקימנא למלקות ולא קשיא לן לר"ע נמי אי לאו משום קושיא דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דשמעינן ליה לר"ע במס' מכות דאין לוקין עליו אי הוה קשיא לן ידיעות לקרבן הוה מוקמינן לה למלקות כולה מתניתין ור"ע
והוה ניחא לן לאוקמה אליבא דר"ע משום דכולהו סתימתאי אליבי' דאמרי' (סנהדרין דף פו) סתם מתני' ר"מ סתם ספרא ר' יהודה סתם תוספתא ר' נחמיה וכולהו אליבא דר"ע ממנו קבלו.

כלומר, כעיקרון יש עדיפות להעמיד כל "סתם משנה" כרבי עקיבא ולא כרבי ישמעאל.

13.1
המשך הגמרא:

אי הכי, ידיעות - התראות מיבעי ליה!
הא לא קשיא, תני: ידיעות דהתראות.
אי הכי, שתים שהן ארבע - תרתי הוא דהויין!
ותו, את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים
- העלמה למלקות מאי עבידתיה?
ותו, הרי זה בעולה ויורד!

עד כאן הגמרא קובעת שאין להעמיד את משנתנו כרבי ישמעאל.

14.
הסבר רב יוסף לקושי הראשון בסוגייתנו שאי אפשר להעמיד את משנתנו לא כשיטת רבי ישמעאל ולא כשיטת רבי עקיבא [בגלל סתירה בין שני נושאים במשנה]:

אלא אמר רב יוסף: רבי היא,
ונסיב לה אליבא דתנאי,

"רבי" הביא את דעת רבי ישמעאל לגבי הדין של טומאה במשנתנו, ואת דעת רבי עקיבא לגבי דין השבועות במשנתנו:

בידיעות - נסיב לה כרבי ישמעאל, בשבועות - נסיב לה כר"ע.

14.1
וכדברי רש"י:
רש"י מסכת שבועות דף ד עמוד א:

אלא אמר רב יוסף - לעולם לקרבן ודקשיא לך לא רבי ישמעאל ולא ר"ע היא ר' סתמה ואליבא דתנאי וה"ג בשבועות נסיב לה כר"ע בידיעות נסיב לה כר' ישמעאל
ולא מסתם סתמינהו
אלא ה"ק שבועות לר"ע שתים שהן ד' ידיעות לר' ישמעאל שתים שהן ד'.

"נסיב לה כ..." -מופע יחידאי בש"ס
כמו "תרי תנאי..."

15.
הסבר רב כהנא [ורב אשי?]:

אמר רב אשי: אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא,
ואמר לי, לא תימא: רבי נסיב לה אליבא דתנאי וליה לא ס"ל,
אלא רבי טעמיה דנפשיה מפרש;

האמור לעיל בסעיף 14 היא דעת "רבי" עצמו. כלומר, לגבי "שבועות הביטוי" סתם כרבי עקיבא, ובעניין "ידיעות הטומאה" סתם כדעת רבי ישמעאל, וממילא, כל המשנה היא דעת "רבי" עצמו!
וזוהי תשובה חדשה לשאלה הראשונה בסוגייתנו על המשנה - כמי היא דעת משנתנו.

דתניא: מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים?
ת"ל: +ויקרא ה'+ ונעלם +ויקרא ה+ ונעלם שני פעמים,
דברי ר"ע;

רבי אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף ד עמוד ב
ונעלם - מכלל דידע,
והוא ידע - הרי כאן שתי ידיעות,
אם כן מה ת"ל +ויקרא ה'+ ונעלם +ויקרא ה+ ונעלם?
לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.
אשכחן בידיעות דאית ליה טעמיה דנפשיה,
שבועות דלית ליה טעמיה דנפשיה מנלן?
סברא הוא,

(לישנא אחרינא:
אשכחן בידיעות דסבר לה כר' ישמעאל,
בשבועות דסבר לה כר"ע מנלן?
סברא הוא),
ר"ע מאי טעמא קא מחייב לשעבר?
דדריש ריבויי ומיעוטי,
רבי נמי דריש ריבויי ומיעוטי;


16.
ראה סוגיות "דומות", כגון מסכת ביצה דף ב.
הערה: גם במסכת שבועות וגם במסכת ביצה מבנה דומה של "סתם משנה" מובא בדפים הראשונים של המסכת.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר