הדגשת דברים חשובים / רפי זברגר

מכות יח ע"ב
 

הקדמה

במשנה בדף י''ז למדנו כי אדם האוכל פירות ביכורים לפני קריאה [פסוקים מפרשת כי תבוא, מכונה ''מקרא ביכורים''] לוקה. בתחילת הגמרא שם למדנו כי דין זה שנוי במחלוקת תנאים, ולפי חכמים קריאת פרשת ביכורים אינה מעכבת, ואין האוכל ביכורים לפניה חייב מלקות, אבל ''הנחה'' הפירות לפני המזבח מעכבת. לדעת חכמים, אינו יוצא ידי חובת ביכורים מבלעדי הנחה, והאוכל פירות לפני הנחה – לוקה. 
 

הנושא

בדף שלנו למדנו כי גם רבי אלעזר אומר בשם רבי הושעיא פוסק כחכמים, שמצוות הנחת ביכורים מעכבת, וקריאה אינה מעכבת. בהמשך אומרת הגמרא כי דין זה אמר רבי אחא בן יעקב, בשמו של רבי יוחנן. 
על כך שואלת הגמרא: וקשיא ליה דרבי יוחנן אדרבי יוחנן. כאן למדנו שרבי יוחנן סובר כי הנחת פירות ביכורים מעכבת את המצווה, ובמקום אחר למדנו בשמו אחרת. והגמרא מפרטת מיד את ''המקום האחר'':
והא בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: בכורים, מאימתי מותרין לכהנים? ואמר ליה: הראוין לקרייה - משקרא עליהן, ושאין ראוין לקרייה - משראו פני הבית.
שאלו את רבי יוחנן, מתי מותר לכוהנים לאכול מפירות הביכורים? והוא ענה, כי פירות ביכורים המיועדים לקרוא אליהם (אם הביאו בין שבועות לסוכות – זו התקופה שקוראים מקרא ביכורים) – קריאה מעכבת, ופירות ביכורים שאינם מיועדים לקריאה (אם הביאו אותם בין סוכות לחנוכה – אז לא קוראים מקרא ביכורים) – ברגע שנכנסו לעזרה בבית המקדש, כבר אז מותר לאוכלם, למרות שעדיין לא הניח. 
מסכמת הגמרא את הסתירות בדברי רבי יוחנן: קשיא קרייה אקרייה קשיא הנחה אהנחה.
רבי אחא בשמו של רבי יוחנן אמר במפורש כי קריאה אינה מעכבת ומצוות הנחה מעכבת, לעומת זאת, רב אסי בשם רבי יוחנן אמר הפוך: קריאה מעכבת (אם הביא בזמן קריאה, בין שבועות לסוכות), והנחה אינה מעכבת (אם ביכורים מותרים ע''י קריאה, אנו מבינים כי הנחה אינה מעכבת). מתרצת הגמרא את שתי הקושיות, אחת לאחת. 
קרייה אקרייה לא קשיא הא רבי שמעון הא רבנן – קריאה המעכבת היא לפי שיטתו של רבי שמעון, כמו שראינו בדף הקודם בתחילת הגמרא. ורבי אחא אשר הסביר בשם רבי יוחנן כי קריאה אינה מעכבת היא לפי שיטת חכמים.
גם את הסתירה בנושא הנחה בביכורים מתרצים באופן דומה: הנחה אהנחה נמי לא קשיא, הא רבי יהודה והא רבנן.
תשובת רבי יוחנן לרב אסי, שם הבנו כי הנחה אינה מעכבת – היא לשיטת רבי יהודה (נכיר אותה בהמשך). כשאמרנו בדעת רבי יוחנן כי הנחה אינה מעכבת, זה לשיטת חכמים, אותה כבר הכרנו. שואלת הגמרא, היכן למדנו את שיטת רבי יהודה?
מביאים ברייתא, בה מצטטים פסוק מפרשת כי תבוא בנושא ביכורים (כ''ו, י'): וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ.. 
רבי יהודה אומר בברייתא, כי המילה וְהִנַּחְתּוֹ מתייחסת לפעולת התנופה במצוות ביכורים (מצווה זו מחייבת את הבעלים של הביכורים, להגביה את הפירות ולסובבם לארבע רוחות השמיים). וממשיכה הברייתא להוכיח זאת:
אתה אומר זו תנופה, או אינו אלא הנחה ממש, כשהוא אומר (דברים כ"ו, ד') והניחו - הרי הנחה אמור,
הא מה אני מקיים והנחתו זו תנופה. שואלת הברייתא: אולי המילה וְהִנַּחְתּוֹ בפסוק שהבאנו מתייחסת להנחה ממש, עונה הברייתא, לא ייתכן, שהרי שישה פסוקים קודם (פסוק ד') כתוב: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. אם כן, פסוק ד' מדבר על הנחה ( וְהִנִּיחוֹ) לכן, על כורחך המילה וְהִנַּחְתּוֹ בפסוק י' בוודאי מדבר על תנופה.
רש''י מוסיף הערה חשובה להבנת הגמרא: ואין מקרא שנוי בהנחה לעכב. כלומר, מכיוון שיש לנו רק מילה אחת המלמדת כי יש להניח את הביכורים (המילה השנייה מתייחסת לפעולה התנופה), אנו הולכים לפי הכלל, שאם אין כפילות בתורה לנושא מסוים – הנושא אינו מעכב. לכן לפי רבי יהודה – הנחה אינה מעכבת. מש"ל (מה שהיה להוכיח). 
 

מהו המסר?

למדנו מדברי רש''י את הכלל את הכלל ''שנה עליו הכתוב לעכב''. כלומר, אם שנה (חזר) הכתוב (התורה) פעמיים על אותו דבר – הרי הוא מעכב. אם רוצים להחשיב משהו ולומר עליו כי הוא ''רציני'' ואם לא עושים אותו – הרי הדבר מעכב את אותה המשך הפעילות – יש לחזור עליו לפחות פעמיים.
נלמד מכך מסר גם לחיים. אם אנו מחשיבים משהו כ''דבר חשוב'' הרי עלינו לחזור ולומר אותו לפחות פעמיים. גם בתוך מסגרת המשפחתית, יש לחזור ולומר דברים חשובים, ולא להסתפק באמירה חד פעמית ותו לא.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]