הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב – תנא הוא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
מכות יח ע"ב
אמר רב גידל אמר רב: (סימן כוז"א) כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה - לוקה; מאי טעמא? דאמר קרא: +שמות כ"ט+ ואכלו אותם אשר כופר בהם, לאחר כפרה אין, לפני כפרה לא, לאו הבא מכלל עשה לאו הוא.
מתיב רבא: +דברים י"ד+ וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו, אותה תאכלו - ואין בהמה אחרת תאכלו; ואי כדקאמרת +דברים י"ד+ את זה לא תאכלו למה לי?
אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב גידל אמר רב: זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה - פטור; מאי טעמא? דאמר קרא: ואכלו אותם אשר כופר בהם, כל היכא דקרינן ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם - קרינן ביה וזר לא יאכל קדש, וכל היכא דלא קרינן ביה ואכלו אותם אשר כופר בהם - לא קרינן ביה וזר לא יאכל.
1.
רב טוען שכהן שאכל מחטאת ומאשם לפני זריקת הדם – לוקה מפני שלאו הבא מכלל עשה נחשב לאו [כלומר, כאשר איסור לא תעשה נלמד ממצות עשה בתורה – נחשב כאיסור לא תעשה]. רבא מקשה עליו מפסוק במאכלות אסורות.
2.
ולכן אומרת הגמרא שרב אמר דין אחר ולא את הדין הקודם – שנדחה.
3.
שואלים הפרשנים: מה הקושיה על רב הרי הכלל הוא שרב נחשב כתנא ורשאי לחלוק על תנאים.
4.
חידושי הריטב"א מסכת מכות דף יח עמוד ב:
מתיב רבא. פירוש ומותיב מינה לרב ולא אמרינן דרב תנא הוא ופליג כדאמרינן בכמה דוכתי,
משום דהא מתניתא בתורת כהנים דהיא ספרי דבי רב, וטובא איכא התם דכוותה דהא, אלא דרבא נקט חדא מינייהו דמרגלא בפומיה טפי.
אומר הריטב"א כיון שרבא מקשה מדרשה ממדרש "תורת כהנים" שמחברו הוא רב, יוצא שהקושיה היא מדברי עצמו על דינו בסוגייתנו.
4.1
קצת קשה לי: הרי פעמים רבות בש"ס הגמרא מקשה על רב ולא שואלים מדוע הגמרא לא עונה "רב תנא הוא"!
5.
ולענ"ד כל הדיון תמוה מאד. הרי קושית רבא איננה מדברי תנאים [שאז שייך לומר שרב רשאי לחלוק עליהם] אלא הקושיה היא מהבנת הפסוק!
6.
אחרים מיישבים את השאלה כך: דברי רב מובאים על ידי רב גידל – תלמידו. וממילא כאשר יש קושיה עליו לא נח לגמרא לומר שרב חולק על תנא [במקום שהוא באמת חולק על תנא – וראה מה שהערתי בקטע הקודם] אלא עדיף לה לומר שדברי רבא לא הובנו היטב על ידי תלמידו – רב גידל, וכנראה דברי רב לא היו ידועים לכל שאר החכמים ושאר תלמידיו.
5.
ואת הכלל "רב תנא הוא – ופליג" אומרים רק כאשר הדברים של רב מובאים בשמו המלא והמפורש ולא על ידי תלמידיו בניסוח : "אמר רב...[גידל] אמר רב...".
ועדיין קשה לי, כפי האמור לעיל בסעיף 4.1.
6.
ואולי יש מקום להבחין בין תלמידיו של רב. רב הונא, למשל, שהיה תלמידו הגדול של רב כנראה שדבריו בשם רב כן ייחשבו כאילו הם ממש דברי רב.
7.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף אות קצז:
קצז. בפרק שלישי דמכות (יח ב), אמר רב גידל אמר רב, זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה לוקה. מתיב רבא וכו', אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב גידל אמר רב זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור.
וקשה, אמאי איצטריך לשבושי מימרא דרב, לימא דרב תנא הוא ופליג (כתובות דף ח א).
ומהר"י קארו כתב בכללי תלמוד שלו (שער ב' פ"ב אות י'), וזה לשונו: ותירץ הריטב"א ז"ל, דטעמא משום דהא מתניתא בתורת כהנים (שמיני פרשה ב' פ"ג) דהיא ספרא דבי רב.
כלעיל בסעיף 4.
7.1
המשך דבריו:
ולי נראה לתרץ בענין אחר, דשאני הכא דרב גידל (אמרה) [הוא דאמר] משמיה דרב,
וטפי עדיף לומר דטעה רב גידל מלומר רב תנא הוא כו', עכ"ל.
השל"ה מתייחס במפורש לסוגייתנו, וכלעיל בסעיף 5.
8.
ראה מה שכתבתי על מסכת כתובות דף ח עמוד א:
ונראה לי לומר דבר חדש ["חידוש"] שלא מצאתי לו סימוכין בפרשנים: הכלל של "רב תנא הוא ופליג" נאמר רק לגבי דיני איסורים ולא לגבי דיני ממונות:
לצורך כך נסקור את המופעים בש"ס:
מקור 1:
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נ עמוד ב:
תניא כוותיה דשמואל: טעה ועירב לשתי רוחות, כמדומה הוא שמערבין לו לשתי רוחות, או שאמר לעבדיו צאו וערבו לי, אחד עירב עליו לצפון ואחד עירב עליו לדרום - מהלך לצפון כעירובו לדרום, ולדרום כעירובו לצפון. ואם מיצעו עליו את התחום - לא יזוז ממקומו. לימא תיהוי תיובתיה דרב! - רב תנא הוא ופליג.
הדיון [והברייתא] שייך לתחום "איסורים".
מקור 2:
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף ח עמוד א:
א"ר נחמן אמר רב: חתנים מן המנין, ואין אבלים מן המנין. מיתיבי: חתנים ואבלים מן המנין! מתניתא קא רמית עליה דרב? רב תנא הוא ופליג.
הדיון [והברייתא] שייך לתחום "איסורים".
מקור 3:
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף לח עמוד ב:
איבעיא להו: צריך גט שיחרור או לא צריך? ת"ש, דאמר רב חייא בר אבין אמר רב: אחד זה ואחד זה - יצא לחירות, וצריך גט שחרור. אמר רבה, ומותבינן אשמעתין: המקדיש נכסיו והיו בהן עבדים, אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות, אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות; רבי אומר, אומר אני: אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא, מפני שהוא כמוכרו לו!
מתני' קא רמית עליה דרב? רב תנא הוא ופליג.
רק אם נגדיר ששחרור עבד שייך לא רק לדיני ממונות אלא לדיני איסור והיתר. הדין בסוגיה מופיע בשולחן ערוך "יורה דעה" הלכות עבדים.
אמנם ברמב"ם, הלכות עבדים משובצים בספר "קנין"! כי יש בו דיני ממונות.
בכל אופן נראה שהדיון [והברייתא] שייך גם לתחום "איסורים", כגון:
רמב"ם הלכות עבדים פרק ט הלכה ו:
"וכן אסור לאדם לשחרר עבד כנעני וכל א המשחררו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ואם שחררו משוחרר כמו שביארנו וכופין אותו לכתוב גט שחרור בכל הדרכים שביארנו,
ומותר לשחררו לדבר מצוה אפילו למצוה של דבריהם כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת ה"ז משחרר עבדו ומשלים בו המנין וכן כל כיוצא בזה,
וכן שפחה שנוהגין בה העם מנהג הפקר והרי היא מכשול לחוטאים כופין את רבה ומשחררה כדי שתנשא ויסור המכשול וכן כל כיוצא בזה."
הערה: במקור זה מובאת גם ההקדמה של "מתני' קא רמית עליה דרב רב תנא הוא ופליג" ["מתני'" - ברייתא ולא משנה]
מקור 4:
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף מב עמוד א:
ומי אמר רב הכי? והתנן: המלוה את חבירו בשטר - גובה מנכסים משועבדים, ע"י עדים - גובה מנכסים בני חורין! וכי תימא: רב תנא הוא ופליג, והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו: מלוה על פה - אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות!
מלוה אזביני קא רמית? מלוה, כי קא יזיף - בצנעא קא יזיף, כי היכי דלא ליתזלו נכסיה עליה;
כאן מדובר בדיני ממונות. אבל מדובר בגמרא - למסקנה - שבאמת לא אומרים בסוגיה זו "רב תנא הוא ופליג".
כאן מדובר במשנה ולא בברייתא! ובאמת בסופו של דבר לא אומרים כאן "רב תנא הוא ופליג" - כמובא במשפט הקודם.
מקור 5:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף פג עמוד ב:
אמר רב: זר שאכל את התרומה - לוקה. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: לימא מר במיתה, דכתיב וכל זר לא יאכל קדש! - אני ה' מקדשם, הפסיק הענין.
מיתיבי: ואלו הן שבמיתה: זר האוכל את התרומה! -
מתניתא אדרב קא רמית? רב תנא הוא, ופליג.
הדיון [והברייתא] שייך לתחום "איסורים". גם כאו יש הקדמה של הביטוי "מתניתא אדרב קא רמית" - כבמקור 3 לעיל.
מקור 6:
תלמוד בבלי מסכת חולין דף קכב עמוד ב:
תנו רבנן: הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן, יכול אפי' כולן - ת"ל אלה. והא אלה אכולהו כתיבי!
אמר רב: למינהו הפסיק הענין; וליחשוב נמי תנשמת! אמר רב שמואל בר יצחק: רב תנא הוא, ותני תנשמת; והא תנא דידן לא תני תנשמת! אמר רב ששת בריה דרב אידי: תנא דידן סבר לה כר' יהודה, דאזיל בתר גישתא, ובגישתא דהלטאה קמיפלגי.
כאן מוזכר רק "רב תנא הוא" אבל כנראה שמדובר ב"רב תנא הוא ופליג".
הדיון [והברייתא] שייך לתחום "איסורים".
9.
הערה: גם נושא סוגייתנו - מכות דף יח - הוא מתחום "איסורים"! ואולי לכן הקשה הריטב"א לעיל בסעיף 4.
