אתגרים בחינוך / רפי זברגר

מכות טז ע''א
 

הקדמה

אנו עוסקים בדפים האחרונים ב''לאו הניתק לעשה'' אשר פסקנו לגביו שאין לוקים. הסיבה לפטור ממלקות, כיוון שמצוות עשה "מתקנת" את הלאו, ולכן אין לוקין על הלאו. 
כמו כן למדנו את המחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש האם ''בטלו ולא בטלו'' לשיטת רבי יוחנן, או ''קיימו ולא קיימו'' לשיטת ריש לקיש. מחלוקת זו עוסקת בהגדרת המקרה בו מענישים בכל אופן בעונש מלקות על "לאו הניתק לעשה". לפי רבי יוחנן יש לבטל את האפשרות לקיום העשה, ורק במקרה זה, כאשר מצוות העשה אינה אפשרית לקיום, רואים כאילו שאין מצוות עשה ואז חוזרים למצב של לא תעשה אשר לוקים עליו. לפי ריש לקיש פוסקים הפוך. בית דין פונה אל מבצע הלאו ותובע ממנו לקיים את העשה כדי להיפטר מן המלקות, אם אמנם הוא מקיים את העשה – נפטר מן המלקות, אך אם באותו זמן אינו מקיים את העשה – הוא לוקה מיד. במאמר זה נתמקד בדברי רבי יוחנן העוסק בשיטתו (ביטלו ולא ביטלו).
 

הנושא

אמר רבי יוחנן: אין לנו אלא זאת ועוד אחרת. רבי יוחנן קובע, שלפי שיטתו הסוברת ''ביטלו ולא ביטלו'' יש רק שני מקרים בהם אפשר לבטל בפועל את מצוות העשה. המקרה הראשון דובר עליו לפני כן בגמרא: "מצוות שילוח הקן". מצוות עשה שם קובעת: שלח תשלח את האם. וביטולה של מצווה זו היא ע''י שחיטתה של האם לאחר ביצוע העבירה של נטילתה. המקרה השני לא מפורט בדברי רבי יוחנן. 
על כך שואל תלמידו, ר' אלעזר: היכא? מהי המצווה השנייה בתורה, אותה ניתן לבטלה במסגרת ''לאו הניתק לעשה'' ובכך לחייב מלקות על הלאו שבוצע. 
ענה לו רבי יוחנן רבו, תשובה מעניינת וחינוכית: לכי תשכח – לך חפש בכל התורה כולה על איזו מצווה מדובר!
ואמנם מספרת הגמרא: נפק, דק ואשכח. יצא ר' אלעזר, חיפש ומצא את מצוות העשה הניתקת ללאו שניתן לבטלה.
עתה, מתארת הגמרא את המצווה, ומצטטת ברייתא אותה למדנו בדפים הקודמים: דתניא: אונס שגירש, אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה, ואם כהן הוא - לוקה ואינו מחזיר. אם אדם אנס אישה, קידש ונשא אותה כמצוות התורה. 
לאחר מכן גירש אותה בניגוד לאיסור לגרשה (לא יוכל לגרשה). פסקה הברייתא: אם ישראל הוא - מחזיר ואינו לוקה. אם האונס הוא ישראל ולא כהן, הרי הוא יכול להחזירה ואינו לוקה. אך אם הוא כהן, אשר אסור בגרושה, אינו יכול לקדשה, ולכן לוקה על הלאו. 
הגמרא מנסה להבין כיצד ניתן לבטל את מצוות עשה בשיטת רבי יוחנן. לאחר מספר ניסיונות מסיקה הגמרא:
דמדירה לה על דעת רבים. מדיר את האשה על דעתם של רבים בציבור, "נדר שאין לו הפרה", ולא ניתן לחזור בו, ולכן בפעולה זו, נטרל את האפשרות לקיים את מצוות עשה ולהחזיר את האשה, וזהו ביטולה של מצוות העשה. 
 

מהו המסר?

למדנו מרבי יוחנן ''לאתגר את התלמידים''. לא לשים להם את הכפית בפה, ולא ''לתת לתלמיד את כל התורה כולה'', אלא לאתגר אותו, להציב לו מטלות על מנת שישקיע, על מנת שיתאמץ ויגיע להצמיח פירות משלו.
זו גם צריכה להיות דרכינו כהורים: לא לתת לילדים את הכול. לגרום להם לעבוד, להשקיע, לחפש ולמצוא דברים חדשים ומאתגרים. לאתר את האפיקים המעניינים כל ילד וילד, ולהתוות לו את דרכו החינוכית, כאשר הילד מתאמץ ומזיע, ובכך הוא מגיע להישגים ורואה ברכה בעמלו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]