איסור ותיקונו / רפי זברגר

מכות יג ע"ב
 

הקדמה

היום אנו מתחילים את הפרק השלישי והאחרון של מסכת מכות, העוסקת בדיני מלקות. עונש מלקות ניתן רק על אדם העובר על מצוות לא תעשה בתורה, אך לא על כל המצוות הנ''ל (ישנם סך הכול שלוש מאות שישים וחמש מצוות לא תעשה בתורה). המשנה לא מפרטת את כל העבירות שחייבים עליהם מלקות, אלא רק מציינת חלקם באופן מדגמי. 
ישנם שני סוגי עבירה המתחייבים במלקות. הראשון הוא עבירות אשר חייבים עליהם כרת, כגון ''הבא על אחותו'', והשני הוא עבירות שאין עליהם איסור כרת, כגון: ''אלמנה הנבעלת לכהן גדול''.
ישנם כמה סוגים של מצוות לא תעשה שאין עליהם עונש מלקות, במאמר זה נעסוק בסוג אחד: לאו הניתק לעשה.
 

הנושא

הגמרא בתחילה שואלת מדוע לא נמנו במשנה גם עבירות שיש בהם עונש של מיתות בית דין, שגם עליהן נחייב מלקות?
עונה הגמרא: מתניתין מני רבי עקיבא היא. המשנה שלנו דוגלת בשיטת רבי עקיבא שאין חייבים מלקות על מצוות לא תעשה שיש בהם עונש מוות. ומייד מצטטת המשנה את הברייתא המציגה את הדעות השונות לעניין חיובי מלקות:
1. אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין שנו בכלל מלקות ארבעים - דברי רבי ישמעאל.
לפי רבי ישמעאל מתחייבים במלקות גם על חייבי מיתות בית דין. 
2. ר"ע אומר: אחייבי כריתות ישנו בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות ב"ד אינו בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין ב"ד של מטה מוחלין להן.
רבי עקיבא סובר כי חייבים מלקות רק על חייבי כרת (ביחס לעבירות שיש עליהן חיוב מיתה, אך הוא בוודאי סובר שחייבים מלקות גם על עבירות שאין עליהן עונש מיתה). רבי עקיבא מנמק את דעתו, שכן, חייבים מלקות רק על עבירות הניתנות למחילה על ידי ''בית דין של מעלה'', וחייבי מיתות בין דין אינם ניתנים למחילה, לכן לא לוקין עליהן. 
3. ר' יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות.
הדעה ההפוכה לדעתו רבי ישמעאל, היא של ר' יצחק הסובר כי אין לוקין בכלל על עבירות שהתורה נותנת להם עונש אחר, כולל עבירות שחייבים עליהם עונש כרת. 
הגמרא מסבירה את טעמם של התנאים לעיל, ומתחילה בטעמו של רבי ישמעאל, הלומד זאת מהיקש של שני פסוקים:
1. אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים, כ''ח, נ''ט)
2. בפסוק שלאחר מכן כתוב: וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ הגמרא לומדת שהמלה וְהִפְלָא מדברת על מלקות. 
אם כן לומד רבי ישמעאל, כי כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת חייבים במלקות, כולל חייבי כרת.
מיד מקשה הגמרא: אי הכי חייבי עשה אם על כל התורה חייבים מלקות, הרי שנחייב גם מצוות עשה, ואנו יודעים שאין חייבים מלקות על מצוות עשה שבתורה. 
עונה הגמרא: אִם לֹא תִשְׁמֹר כתיב הפסוק הראשון לעיל מתחיל במילים אִם לֹא תִשְׁמֹר, משמע שחייבים רק על מצוות לא תעשה, ואין חייבים מלקות על מצוות עשה. 
ממשיכה הגמרא להקשות: אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי. אם כל מצוות לא תעשה מחייבות מלקות, אולי נחייב גם על מצוות לא תעשה שאין בו עשייה כמו למשל: איסור חמץ בפסח, ואנו יודעים שאין חייבים על מצוות לא תעשה שאין בהם מעשה (כך נפסק להלכה, אם כי יש דעות החולקות על כך). 
עונה הגמרא: לַעֲשׂוֹת כתיב. הפסוק שציטטנו קודם לכן, המדבר על לא תעשה, מכיל גם מילה לַעֲשׂוֹת. כלומר, אמנם מדובר על מצוות לא תעשה, אך רק כאלו שיש בהם עשייה, ולכן - לאו שאין בהם מעשה אין לוקים עליו. 
חוזרת ושואלת הגמרא: לאו שניתק לעשה נמי. 
לאו שניתק לעשה, הוא לאו שהתורה נותנת "אפשרות תיקון" של הלאו. למשל: יש לאו של איסור גזילה "לא תגזול", אך התורה אומרת שאם אדם גזל הוא חייב במצוות עשה של ''השב תשיבם'' כלומר, מצוות עשה של השבת הגזלה ''מתקנת'' במידת מה את איסור הלאו של ''לא תגזול''. לאור זאת שואלת הגמרא: אם הפסוק מדבר על כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הרי שגם לאו שניתק לעשה צריכים ללקות עליו, והרי ידוע לנו שאין לוקין על לאו כזה. 
משיבה הגמרא: דומיא דלאו דחסימה. באותו פרק אשר למדנו קודם על איסורי לאו ועונש מלקות, מפרטת התורה איסור שנקרא ''לא תחסום''. איסור זה קובע שאין לחסום את הבהמה מלאכול את התבואה בשעה שהיא ''עובדת'' באדמה. 
אומרת הגמרא, כי חייבים מלקות רק על לאו הדומה ל''לאו דחסימה''. ומכיוון שב''לאו דחסימה'' אין לאו הניתק לעשה, לכן לא לוקין על לאו שניתק לעשה. 
 

מהו המסר?

הכרנו היום את המושג לאו שניתק לעשה – איסור לאו שיש לו ''תיקון'' מסוים בקיום עשה לאחר שעוברים על הלאו.
אולי נוכל ללמוד מכאן מסר ''כיצד להחיל איסורים'', לפחות חלקם. בכך שהתורה נותנת לנו ''אפשרות תיקון'' לאחר הלאו, מעבירה התורה מסר, כי גם לאחר שעוברים על איסור, לא נכנסים למרה שחורה ולייאוש מוחלט.
מודעים לכך שבוצעה עבירה, נעשה מעשה אשר לא ייעשה, אך מייד לאחר מכן חושבים על תיקון. חושבים כיצד נוכל ''לחזור למוטב''. חושבים איך אפשר לתקן את המעוות, ולהחזיר עד כמה שניתן את המצב לקדמותו.
זהו מסר מאוד חשוב לחיים. שהרי כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז', כ') ולכן, כל אחד, לאחר שחטא, חייב לחשוב על תיקון ועלייה מחדש. המסר של לאו הניתק לעשה המתקן אותו, מלמדנו הנהגה טובה של "חזרה לדרך הישר" בתיקון ועלייה מתמדת.



המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]