הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

חד אמר... וחד אמר

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

מכות יא ע"ב

(סימנ"י רבנ"ן מהמנ"י וספר"י)
פליגי בה רבי יהודה ורבנן, חד אומר: מפני ששיהם, וחד אומר: מפני שהן של תורה.
+יהושע כ"ד+ ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים –
פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה, חד אומר: שמנה פסוקים, וחד אומר: ערי מקלט.
בשלמא למ"ד ח' פסוקים, היינו דכתיב בספר תורת אלהים; אלא למ"ד ערי מקלט, מאי בספר תורת אלהים?
ה"ק: ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים.
ספר שתפרו בפשתן –
פליגי בה ר' יהודה ור"מ, חד אומר: כשר, וחד אומר: פסול.
למ"ד פסול, דכתיב: +שמות י"ג+ למען תהיה תורת ה' בפיך, ואיתקש כל התורה כולה לתפילין, מה תפילין - הלכה למשה מסיני לתופרן בגידין, אף כל לתופרן בגידין.
ואידך? כי איתקש למותר בפיך, להלכותיו לא איתקש.
אמר רב: חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי בכיתנא. ולית הלכתא כוותיה.
 

1.
בסוגיה הנ"ל יש 3 מחלוקות תנאים. המחלוקת הראשונה היא ביחס לקטע הקודם בגמרא שה' דיבר עם יהושע בלשון קשה. והמחלוקת היא במציאת הסיבה לכך.

2.
המחלוקת הראשונה היא בין רבי יהודה ורבנן. והגמרא לא יודעת מי אמר ומה אמר, ולכן מנסחת את המחלוקת בסגנון "חד אמר" ו"חד אמר".

3.
מעניין שכל שלושת המחלוקות הינן באותו סגנון של "חד אמר", כלומר, אין זיהוי ודאי מי מהתנאים אמר דעה מסויימת.

4.
לגבי המחלוקת הראשונה, מאד מוזר שאין ודאות מה אמרו "רבנן". הרי מדובר על חכמים רבים וכיצד זה לא ידוע לרב אשי מה אמרו הרבים כנגד דעת היחיד – רבי יהודה.

5.
מפרש ה"ערוך לנר" [דבריו מובאים במהדורת "מתיבתא" הערה ז] ש"רבנן" – הכוונה לרבי מאיר [תמיד?].

6.
ובכל 3 המחלוקות מדובר על מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה.
ובסוגיה מוזכרים כל שמותיו של רבי מאיר: "רבי מאיר"; "חכמים"; "נחמיה".
ועל פי זה הוא מסביר את פשר ה"סימן" שמופיע בתחילת הסוגיה.

7.
בדרך כלל בש"ס הביטוי "חד אמר... וחד אמר..." מיוחס לאמוראים. בסוגייתנו – לתנאים, וכפי שהסברנו לעיל, לתנאים רי מאיר ורבי יהודה.

8.
כידוע, הכלל הוא שבמחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה – הלכה כרבי יהודה, אלא אם כן דברי רבי מאיר נאמרו ללא ציון שמו אלא ב"סתם" [כדעת תנא קמא או כדעת חכמים], והלכה – כסתם משנה.

9.
כנראה שבשלושת המחלוקות בסוגיה אין הכרעה עניינית בכל 3 המחלוקות, וכדי שלא יתנגש בכללי הפסיקה, עורך הגמרא לא כתב את שמם – כל אחד בצד הלכתו.

10.
בסוף הקטע הגמרא מביאה את דעתו של רב לגבי תפילין. מסביר בספר "מנחת יהודה", שכוונת הבאת דינו של רב בשמו של דודו רבי חייא היא כדי להכריע בדין האחרון שמי שאמר "כשר" הוא רבי יהודה.
מפני שמשמע מדברי רב שהמסורת שבידו היא "כשר", שהתפילן של דודו רבי חייא היו תפורות בחוט כותנה,
ורבי חייא היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא,
ורבי יהודה הנשיא היה תלמידו של רבי יהודה,
ומכיון שכשר בתפילן קל וחומר שכשר בספר תורה.
יוצא אפוא שבדיון בגמרא "חד אמר... וחד אמר" מתברר שרבי יהודה [=רבי יהודה בר אילעי – במשנה] הוא זה שאמר "כשר".

11.
[חידוש] בדרך כלל הגמרא עצמה מנסחת את המבנה הזה, כשמתברר בסוף הדיון מיהו התנא שאמר את הדין המסויים – בביטוי "תסתיים".
בכל אופן בסוגייתנו הגמרא לא השתמשה בביטוי "תסתיים", כנראה מפני שהביטוי "תסתיים" מעיד גם שכך ההלכה, ובסוגייתנו רב עצמו אומר במפורש שאין הלכה כך!

12.
לגבי ההלכה, שואל בספר "מנחת יהודה" הרי ההלכה צריכה להיות כרבי יהודה במחלוקתו עם רבי מאיר ומדוע רב פסק שלא כרבי יהודה.
והוא עונה שרב לא מקבל את הכלל הידוע שבמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה – הלכה כרבי יהודה.

13.
לדעתי [חידוש גדול] רק כאשר רבי יהודה ורבי מאיר נחלקים במפורש אז ההלכה – כרבי יהודה. אבל, כמו בסוגייתנו שמחלוקתם המפורשת היא בסגנון של "חד אמר... וחד אמר" [למרות שהתברר מי אמר ומה אמר – כפי שביאר ה"מנחת יהודה"] אין הכלל הנ"ל מחייב!