לימוד זכות / רפי זברגר

מכות ט ע''ב
 

הקדמה

אנו עדיין דנים בעונש גלות להורג בשגגה. המשנה הראשונה בדף עוסקת במקרים יוצאים מן הכלל, שבהם אינם גולים, למרות שלכאורה מדובר במקרה המחייב גלות. 
 

הנושא

המשנה עוסקת בשני סוגי אנשים שאינם גולים:
1. הסומא אינו גולה דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר גולה – ישנה מחלוקת תנאים לגבי אדם עיוור שאינו רואה: רבי יהודה סובר שסומא אינו גולה, נלמד בגמרא מפסוק (במדגר, ל''ה, כ''ג): אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת, לעומת רבי מאיר הסובר כי סומא גולה, וגם הוא לומד זאת מאותו פסוק (הגמרא מרחיבה בנושא).
2. השונא אינו גולה, רבי יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד. רבי שמעון אומר: יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה
הגדרת "שונא" אשר הוזכרה כבר בעבר, היא מאוד מעניינת: כל שלא דיבר עמו שלושה ימים מחמת האיבה. כלומר, אם יש מריבה עם חבר, ובעקבותיה ובעטיה לא מדברים שלושה ימים, הרי הם מוגדרים כשונאים זה את זה!
המשנה מתארת מחלוקת משולשת לגבי דין שונא אשר הרג את האדם השנוא עליו. תנא קמא סובר, שהוא הרגו מחמת שנאתו, ולכן אינו יכול לגלות, שכן, גלות היא רק להורג בשוגג, ויש להניח כי שונא לא הרג בשוגג.
רבי יוסי מרחיק לכת וקובע, כי השונא הרג את שונאו במזיד, ולכן הוא נהרג כדין ההורג במזיד.
רבי שמעון הולך בדרך הביניים וקובע כי יש לבחון כל מקרה לגופו. אם אמנם מתברר שהמעשה בוצע עקב שנאתו, הרי שאינו גולה, לעומת מקרה בו ברור לנו כי ההורג ביצע זאת בשוגג – במקרה זה יגלה. וזהו הכלל אתו מסיימת המשנה בדברי רבי שמעון:
כל שהוא יכול לומר לדעת הרג - אינו גולה, ושלא לדעת הרג - הרי זה גולה:
אם ''ברור כשמש בצהרים'' שהמעשה בוצע ''שלא לדעת'' אז הוא גולה, כמו כל אדם אחר. בכל מצב אחר, יש לחשוד שמא הוא הרגו בגלל שנאתו ולכן אינו גולה.
 

מהו המסר?

למדנו בשיטת רבי שמעון, כי יש לבחון כל מקרה לגופו. למרות שאדם מוגדר כשונא את חברו, והסבירות הגבוהה שאם הרגו, הרי זה עקב שנאתו, למרות זאת ואף על פי כן אומר רבי שמעון, כי יש לבדוק כל פעם מחדש, ולא לקחת כברור מאליו שום נתון. אם אמנם ברור לנו שהמעשה לא נבע מתוך שנאה, והוא התרחש "שלא מדעתו" של ההורג – הרי שבמקרה כזה מחייבים אותו גלות.
נוכל ללמוד מסר מאוד חשוב לחיים. לא להחליט החלטות גורפות, לא לפי סטראוטיפים, ולא לפי גורמים שונים נוספים, אלא לנסות ללמוד כל מקרה, ואם ניתן להסבירו ולפרשו לכיוון החיובי הרי שנעשה זאת, ולא נימנע. נשתדל ליישם את העקרון הנלמד מהסיפור המובא במסכת שבת (קכ''ז.) - הוי דן את כל האדם לכף זכות.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]