סקר
איך הלימוד שלך בתקופת המלחמה בדרום?






 

לפתוח את העיניים... והראש / רפי זברגר

מכות ז ע''א-ע"ב
 

הקדמה

היום אנו מתחילים בעז''ה פרק שני במסכת, פרק ''אלו הן גולין''. הפרק, כשמו כן הוא, עוסק בעונש גלות להורג בשגגה. 
 

הנושא

המשנה הראשונה מגדירה מיהו הורג נפש בשוגג המתחייב גלות, ומיהו ההורג שאינו מתחייב גלות:
אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה? היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה משלשל בחבית ונהיה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה.
אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו, היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו, היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו - הרי זה אינו גולה. זה הכלל: כל שבדרך ירידתו גולה ושלא בדרך ירידתו אינו גולה: 
המשנה מביאה שלש דוגמאות להורג החייב גלות:

1. טח בטיט בראש הגג במעגלה (כלי ידני להחלקה הטיח), והמעגלה נפלה על בן אדם והרגה אותו. 
2. הוריד חבית ממקום גבוה למקום נמוך, והחבית נפלה על בן אדם והרגה אותו.
3. ירד בסולם, והיורד עצמו נפל על מישהו והרגו.
אנו רואים שהמכנה המשותף לכל המקרים הוא נפילה. אם הכלי או הבן אדם נפלו על אדם אחר והרגוהו – מתחייבים גלות . בהמשך מביאה המשנה שלש דוגמאות, שאינן דרך נפילה ולכן אין ההורג מתחייב גלות:
1. משך את המעגלה ותוך כדי כך, נפלה והרגה בן אדם 
2. הרים חבית, והחבל נקרע והחבית נפלה והרגה 
3. תוך כדי עליה בסולם, העולה נפל על בן אדם והרגו. 
ואמנם, מסכמת המשנה את העיקרון: אם ההריגה בוצעה כשההורג היה בירידה – הריהו מתחייב גלות, אך אם ההריגה בוצעה בעודו עולה – אינו מתחייב גלות. 
הגמרא, מיד בתחילתה, שואלת על מקור העיקרון העומד בבסיס המשנה, ועל כך עונה שמואל:
דאמר קרא (במדבר לה-כג) אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ.- עד שיפול דרך נפילה.
לשון הפסוק העוסק בהורג נפש בשגגה מדבר על נפילה – וַיַּפֵּל, מכאן לומדים שצריך להיות דרך נפילה. 
ניתן להבין את הלימוד בגמרא בשתי אפשרויות:
1. זו גזירת הכתוב, ואין אנו מבינים את משמעותה. 
2. אמנם זו גזירת הכתוב, אך אנו מנסים להבין את משמעותה. וכך כותב הרמב''ם (הלכות רוצח, ו', י''ב) ביחס למקרים הפטורים מגלות: שזה כמו אנוס הוא. שאין זה דבר הקרוב להיות ברוב העתים אלא כמו פלא הוא. וביחס למקרים החייבים בגלות כותב הרמב''ם: שהרי דרך נפילה מצוי ברוב העתים להזיק ודבר קרוב הוא להיות. שהרי טבע הכבד לירד למטה במהרה. והואיל ולא זירז עצמו ותיקן מעשיו יפה בשעת ירידה יגלה. וכן כל כיוצא בזה
לפי הסברו של הרמב''ם, מציאות של הריגה שלא בדרך נפילה מעידה שהמעשה בוצע כמעט באונס, שהרי ''לא סביר'' שיקרה המקרה, ולכן אינו מוגדר כשוגג ואינו מתחייב גלות. אך אם ההריגה בוצעה בדרך נפילה, סבירות גבוהה לנזק, שהרי אנו מכירים גם את כוח המשיכה, אשר מושך דברים למטה, ובכל אופן לא נזהר מספיק, הרי שההורג גולה. 
 

מהו המסר?

נמצאנו למדים לפי הסברו של הרמב''ם, כי ''צריך לפתוח את העיניים.. והראש''. רוב בני אדם זכו בחכמה ותבונה על מנת לחשוב, לחשב ולכלכל את צעדיהם. אדם אינו יכול לומר, קרה המקרה ואין לי אחריות לתוצאה, במיוחד כאשר יש סבירות לא קטנה שאכן כך יקרה.
כך אנו צריכים לנהוג, וכך גם לחנך את ילדינו: לתפוש עצמאות, לפעול, לעשות וליצור, אך בד בבד, לפתוח את העיניים ולחשוב היטב לפני כל עשייה, מהם הסיכונים והסיכויים ולפי זה להחליט האם לבצע אם לאו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר