הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

לא שמיעא לי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

מכות ד ע"א

... אמר רב יוסף: לא שמיעא לי הא שמעתא. 
אמר ליה אביי: את אמרת לה ניהלן, והכי אמרת ניהלן, דרב לא תני חסר קורטוב ברישא, ורבי יוחנן אסיפא פליג, ורב דאמר כדברי הכל.

1.
רב יוסף אמר שלא שמע את ההלכה שנאמרה בשם רב יהודה, ואביי הזכיר לו שכן אמר את השמועה מרב יהודה – לפני שרב יוסף חלה ושכח הלכות [רש"י]

2.
בש"ס מופיעה תופעה זו 6 פעמים. תמיד לגבי רב יוסף. לעיתים על הלכות שנאמרו על ידי רב יהודה, על ידי עולא, על ידי רבה בר רב הונא, על ידי רב, על ידי שמואל. רק בסוגייתנו לגבי שמואל רש"י מזכיר שרב יוסף היה תלמידו.

3.
בכל אופן מתעוררת שאלה מדוע הגמרא צריכה לספר את העניין הזה ומדוע לא יכלה להתעלם מכך. הרי בכל הגמרות שהוזכר עניין זה אביי טוען שרב יוסף כן ידע מההלכות האלה [כנראה לפני שחלה]

4.
וראה שיש מקומות שהביטוי הוא : "לא שמיע לי" בלי התוספת של "הא שמעתא" ואז המשמעות היא: "לא סבירא לי". מופיע כ 20 פעמים בש"ס ביחס למגוון של אמוראים ולאו דווקא לגבי רב יוסף [יש פעמים שהגמרא עצמה קובעת ש"לא שמיעא לי" הכוונה ל"לא סבירא לי"].

4.1
בכל אופן אולי ניתן לפרש גם בסוגייתנו - שלא כפרוש רש"י - שאמנם רב יוסף כן אמר בשם רב יהודה אבל רב יוסף חזר בו ולא מסכים לדין הזה, גם אחרי שאביי טען כלפניו שבעבר כן אמר את ההלכה בשם רבותיו [ואולי אף פסק כמותם].

5.
יש שמסבירים שהרמב"ם פוסק כאביי ורב יוסף ולא כרבא, בסוגייה, וזה תימה, שהרי הלכה צריכה להיות כרבא, שהלכה כרבא כנגד אביי.
ואולי זו הכוונה שהגמרא טענה שאביי אמר לרב יוסף שהוא כן אמר ההלכה, וממילא יוצא שאביי ורב יוסף כנגד רבא, ואולי כשיש רבים מול רבא, אין הלכה כרבא כנגד אביי. ובזה יש תשובה לשאלתנו לעיל בסעיף 3.

6.
ספר יוחסין מאמר שני סדר האמוראים אות האל"ף:

רבו מובהק הוא רב יוסף סגי נהור וסיני, אע"פ שבפרקא קמא דקדושין (דף לג א) נראה כי גם רב יוסף רבו מובהק של אביי בענין כבוד הרב, אבל מה שנראה כי אביי לרב יוסף כמו תלמיד חבר הוא בסוף פרק יוצא דופן (נדה מח א) אמר ליה אביי לרב יוסף מי פליגתא נראה שלא היה רבו אלא רבה שלא אמר מי פליג מר, ובפרק האשה (נדה דף סג ב) בגמרת נדה אמר ליה אביי את אמרת ניהלן, וזה הדקדוק שעשיתי עשו כן בברכות על רב ירמיה בר אבא תלמיד חבר לרב, ועוד בפסקי עירובין כתב ר' מאיר דהלכה כאביי נגד רב יוסף חוץ במחצה שהיא מג' הלכות שהלכה כרב יוסף ובמחצה לא פליג עליו אלא אביי וזה בפ"ק דעירובין.

מהביטוי "את אמרת ניהלן" – בסוגייתנו – הוא מוכיח שאביי היה נחשב "תלמיד-חבר" של רב יוסף, ולכן פנה אליו בלשון נוכח. ונראה לי שגם מהניסוח שנשמע כתמיהה גדולה על רב יוסף מוכח שאביי לא התנהג כלפי רב יוסף כפי שתלמיד חייב לנהוג כלפי רבו המובהק. ובהחלט יתכן שמדובר בשתי תקופות [כך בדרך כלל אומרים לגבי תופעה דומה בין שני אמוראים]. בתחילה רב יוסף היה רבו המובהק של אביי וכשאביי התבגר היה נחשב כבר כתלמיד- חבר של רב יוסף.