הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
מכות ב ע"ב
ת"ר, ד' דברים נאמרו בעדים זוממין: אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, ואין גולין לערי מקלט, ואין משלמין את הכופר, ואין נמכרין בעבד עברי;
משום ר"ע אמרו: אף אין משלמין ע"פ עצמן.
אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, כדאמרן.
ואין גולין לערי מקלט, כדאמרן.
ואין משלמין את הכופר, קסברי: כופרא כפרה, והני לאו בני כפרה נינהו.
משום ר"ע אמרו וכו'. מאי טעמא דר"ע? קסבר: קנסא הוא, וקנס אין משלם ע"פ עצמו.
אמר רבה: תדע, שהרי לא עשו מעשה, [ונהרגים] ומשלמין.
אמר רב נחמן: תדע, שהרי ממון ביד בעלים ומשלמים.
מאי ניהו? דלא עשו מעשה, היינו דרבה!
אימא: וכן אמר ר"נ
מבנה הסוגיה:
1.
בעמוד הקודם הובאה ברייתא שמרחיבה את דין משנתנו:
ת"ר, ד' דברים נאמרו בעדים זוממין: אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, ואין גולין לערי מקלט, ואין משלמין את הכופר, ואין נמכרין בעבד עברי;
משום ר"ע אמרו: אף אין משלמין ע"פ עצמן.
2.
המשך - מהעמוד הקודם:
הגמרא מסבירה את הנימוקים לדינים המפורטים בברייתא:
אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, כדאמרן.
ואין גולין לערי מקלט, כדאמרן.
ואין משלמין את הכופר, קסברי: כופרא כפרה, והני לאו בני כפרה נינהו.
3.
רבי עקיבא חולק על אחד הדינים בברייתא:
משום ר"ע אמרו וכו'.
4.
ויש לשאול: מדוע המשנה לא הזכירה את המקרים שהובאו בברייתא?
אמנם מצינו פעמים רבות בש"ס, שברייתא מרחיבה את דיני המשנה.
5.
שאלה נוספת: מהי משמעות הביטוי "משום רבי עקיבא אמרו"
6.
אולי אפשר לומר, שכאשר הגמרא אומרת "משום רבי... אמרו" הכוונה לומר, שלא ניתלה את דבריו רק בתנא אחד שאמר משמו אלא כנראה כל תלמידיו קיבלו דבריו אלה ומסכימים להם, ויש לדבריו תוקף של רבים לעניין הכרעת ההלכה.
7.
אם כי בספר "ארח מישור" לרב חזן, עמוד רלה, מובאת מחלוקת בעניין זה:
משום רבי פלוני אמרו. עיין בביצה דף י"א ע"א דמוכח שם דאף היכא דאמרינן הכי הוי יחיד, שהרי אמרו שם משום רבי יהושע אמרו וכו'. אמר רב מתנה הלכה כרבי יהושע וכו', בשלמא וכו', איצטריך סד"א יחיד ורבים הלכה כרבים וכו' עי"ש.
כי מן האמור תמהני להרב יד אהרן ז"ל בא"ח (סימן ל"ה הגב"י) , שכתב דאפשר דלשון זה משום רבי פלוני אמרו הוי רבים עי"ש וצ"ע.
ועיין ג"כ בתוס' יבמות דף י"ז ע"ב ד"ה ולימא הלכה וכו') יע"ש באורך ודו"ק.
ועיין בכתובות דף מ"ז ע"א) שאמרו שם משום רבי נתן אמרו וכו', וכתב הרא"ש ז"ל שם בפסקיו שכתב דהלכה כרבנן דאע"ג דרבי נתן דיינא דנחית לעומקא דדינא מ"מ הוי יחיד לגבי רבים וכו' יע"ש
כלומר, לפי הרא"ש הביטוי "משום רבי... אמרו" לא מבטא דעת רבים לעניין הכרעת הלכה.
8.
המשך הגמרא:
מאי טעמא דר"ע? קסבר: קנסא הוא, וקנס אין משלם ע"פ עצמו.
מכך שהגמרא מחפשת נימוק לדעת רבי עקיבא משמע אולי שהיא רוצה לפסוק כמותו.
9.
אמר רבה: תדע, שהרי לא עשו מעשה, [ונהרגים] ומשלמין.
אמר רב נחמן: תדע, שהרי ממון ביד בעלים ומשלמים.
רבה ורב נחמן [כל אחד לחוד] מחזקים את הנימוק לעיל בסעיף 8.
10
תלמוד בבלי מסכת מכות דף ג עמוד א
מאי ניהו? דלא עשו מעשה, היינו דרבה!
אימא: וכן אמר ר"נ
הגמרא משלימה ואומרת, שלמעשה רבה ורב נחמן התכוונו לאותו נימוק, ויש לגרוס בסעיף 9 "וכן אמר רב נחמן".
11.
רמב"ם הלכות עדות פרק יח הלכה ח:
חיוב העדים זוממים לשלם במקום שחייבין לשלם קנס הוא ולפיכך אין משלמין על פי עצמן, כיצד הרי שהעידו ונחקרה עדותן בבית דין ואחר כך אמרו שניהם עדות שקר העדנו ואין לזה אצל זה כלום, או שאמרו העדנו על זה בכך וכך והוזמנו אין משלמין על פיהן, אבל אם אמרו העדנו על זה והוזמנו בבית דינו של פלוני ונתחייבנו ליתן לו כך וכך הרי אלו משלמין שזו הודאה בממון שנגמר דינו ליתנו, ואם אמר האחד כך משלם חלקו.
הרמב"ם פוסק בסוגייתנו כרבי עקיבא.
12.
כסף משנה הלכות עדות פרק יח הלכה ח:
[ח] חיוב העדים זוממין לשלם וכו'. פ"ק דמכות דף ב':) בברייתא המדברת בעדים זוממין משום ר"ע אמרו אף אין משלמין על פי עצמן ואמרו בגמרא מ"ט דר"ע קסבר קנסא הוא וקנס אין משלם על פי עצמו אמר רבה תדע שהרי לא עשו מעשה ומשלמין וכן אמר רב נחמן
וכיון דהני אמוראי יהבי טעמא למלתיה
משמע מדבריו שהנימוק לפסק הרמב"ם הוא לפי האמור לעיל בסעיף 10. דהיינו, מכך ששני האמוראים נימקו את שיטת רבי עקיבא משמע שהם פוסקים כמותו.
12.1
נראה לי שכוונתו היא לכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", כלומר, שזהו פסק של עורך הגמרא. מכך שהביא את שני האמוראים - משמע שעורך הגמרא פוסק כרבי עקיבא.
12.1.2
ויש להעיר: מהנ"ל משמע שאם הגמרא היתה מסתפקת בשאלה "מאי טעמא דרבי..." ומיישבת - בלי הבאת שני האמוראים ודיון בדבריהם - לא היה הדיון בסוגייתנו מוגדר כ"שקיל וטרי אליביה".
12.2
ממשיך ה"כסף משנה":
וגמרא אמר התם כמאן דלא כרבי עקיבא אמימרא דרב יהודה דבסמוך לה
ומשני לה אליבא דר"ע
בהמשך הסוגיה הגמרא מיישבת את שיטת רב יהודה גם לפי רבי עקיבא.
נראה לי שהוא מרחיב בזה את מה שהבאנו לעיל בסעיף 12.1 - "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". ומתאים גם לדברינו לעיל בסעיף 12.1.2.
12.3
מסקנתו:
אלמא הלכתא כוותיה:
12.4
ויש להעיר: אולי דבריו בסעיף 12.2 הם הוכחה נוספת שהלכה כרבי עקיבא מלבד ההוכחה בסעיף 12.1.
12.5
לפי דברינו בסעיף 12.4 יש לומר, שאולי יש כאן התלבטות האם בכך ששני אמוראים מפרשים דעת תנא מסויים יש בזה עצמו כבר קיומו של הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". ראה לעיל בסעיף 12.1.2
13.
אולי יש קשר לאמור לעיל בסעיף 10. כלומר, הרי פעמים רבות מובאים בש"ס דברי שני אמוראים שאמרו דבר זהה גם בלי הביטוי "וכן אמר...", ומדוע הגמרא הדגישה זאת לעיל בסעיף 10.
אלא יש לומר, שבזה שעורך הגמרא משתמש בביטוי "וכן אמר" משמע שכך הוא פוסק, וכלעיל בסעיף 12.1
14.
הרשב"א כתב שהלכה כרבי עקיבא שעדים זוממים קנס הוא משני נימוקים. האחד, מפני שרבה ורב נחמן טרחו ליישב [מהלך הגמרא] את דעתו של רבי עקיבא.
כלעיל בסעיף 12.1
14.1
הנימוק האחר: רבה ורב נחמן השתמשו בביטוי "תדע" – שמשמעו שהם פוסקים כמותו.
נראה לי שכוונתו לכך, שרבה ורב נחמן עצמם הם שפסקו כרבי עקיבא בכך שהשתמשו בביטוי "תדע".
15.
ראה בגמרא מהדורת "הלכה ברורה", עמוד ד, שמביא השיטות בעניין הנ"ל.
15.1
יש מי שפוסק כחכמים בברייתא ולא כרבי עקיבא בברייתא. ונראה שהוכחתו גם מהאמור לעיל בסעיף 4. ראה , שם, ב"הלכה ברורה", סעיף קטן ב.
