הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
החולק על רבו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין קי ע"א
ויקם משה וילך אל דתן ואבירם,
אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת,
דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר +במדבר י"ז+ ולא יהיה כקרח וכעדתו.
רב אשי אמר: ראוי ליצטרע, כתיב הכא ביד משה לו, וכתיב התם +שמות ד'+ ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך.
אמר רבי יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד - ראוי להכישו נחש. כתיב הכא +מלכים א' א'+ ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת, וכתיב התם +דברים ל"ב+ עם חמת זחלי עפר.
אמר רב חסדא: כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר +במדבר כ"ו+ בהצתם על ה'.
אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה, שנאמר +במדבר כ'+ המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל +(על)+ [את] ה'.
אמר רבי חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה, שנאמר +שמות ט"ז+ לא עלינו תלנתיכם כי (אם) על ה'.
אמר רבי אבהו: כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר +במדבר כ"א+ וידבר העם באלהים ובמשה.
מבנה הסוגיה:
1.
+במדבר ט"ז+ ויקם משה וילך אל דתן ואבירם,
אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת,
משה ניסה ליישב את המחלוקת עם עדת קורח.
2.
דאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר +במדבר י"ז+ ולא יהיה כקרח וכעדתו.
מי שמחזיק במחלוקת [כנראה שהכוונה היא כלפי מי שלא מוכן לפשרה במחלוקת] עובר על איסור לאו.
2.1
אנציקלופדיה תלמודית כרך א, אזהרה [המתחיל בטור תטו]
"לא" הבא בדרך סיפור אינו אזהרה, כמו: ולא יהיה כקרח וכעדתו, שהוא סיפור שכל מי שיחלוק על הכהונה לא יחול בו כקרח ועדתו מן [טור תיז] הבליעה והשריפה אלא יהיה עונשו כאשר דבר ה' ביד משה.
ויש חולקים וסוברים שהוא אזהרה, שלא יחלוק אדם על כהונת אהרן.
3.
רב אשי אמר: ראוי ליצטרע, כתיב הכא ביד משה לו, וכתיב התם +שמות ד'+ ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך.
רב אשי מוסיף: לא רק שהמחזיק במחלוקת עובר על איסור לאו הוא גם נענש בצרעת.
3.1
יש מי שאומר שרב אשי חולק על "רב" [בגלל הביטוי "רב אשי אמר"]
4.
בדומה לנ"ל:
אמר רבי יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד - ראוי להכישו נחש. כתיב הכא +מלכים א' א'+ ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת, וכתיב התם +דברים ל"ב+ עם חמת זחלי עפר.
עונש מיוחד למי שחולק על מלכות בית דוד. כנראה שהכשת נחש חמורה מצרעת.
5.
מימרות לגבי מי שחולק על רבו [יש בסוגיה הדרגה: מי שחולק על משה רבנו; מי שחולק על מלכות בית דוד; מי שחולק על רבו].
6.
בסוגיה להלן מודגש שכבוד הרב "שווה" לכבוד השכינה.
7.
אמר רב חסדא: כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר +במדבר כ"ו+ בהצתם על ה'.
חומרת מחלוקת על רבו.
8.
אמר רבי חמא ברבי חנינא: כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה, שנאמר +במדבר כ'+ המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל +(על)+ [את] ה'.
חומרת מריבה על רבו. המשמעות היא שהתלמיד מתווכח עם רבו, אבל לא בסופו של דבר לא חולק על רבו, ובזה הוא "קל" יותר.
9.
אמר רבי חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה, שנאמר +שמות ט"ז+ לא עלינו תלנתיכם כי (אם) על ה'.
חומרת המתרעם על רבו. כנראה קל יותר מהעושה מריבה עם רבו. הוא "רק" "כועס" על רבו באופן שפחות ממריבה.
10.
אמר רבי אבהו: כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר +במדבר כ"א+ וידבר העם באלהים ובמשה.
גם הרהור אחרי רבו הוא "עבירה".
11.
המקרים לעיל מובאים מהכבד אל הקל. ונשאלת השאלה, מדוע לא אמרו רק את האמור בסעיף 10 ונלמד קל וחומר משאר המקרים בסוגייתנו!
12.
הרמב"ם פוסק את כל השיטות ביחס ל"רב ותלמיד":
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה א:
אמרו חכמים מורא רבך כמורא שמים, לפיכך אמרו כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה',
וכל העושה מריבה עם רבו כעושה מריבה עם השכינה שנאמר אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם,
וכל המתרעם על רבו כמתרעם על ה' שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי על ה',
וכל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה.
13.
היחס שצריך הרב לתת לתלמיד:
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ה הלכה יא:
הרב המובהק שרצה למחול ס על כבודו בכל הדברים האלו או באחד מהן לכל תלמידיו או לאחד מהן הרשות בידו, ואף על פי שמחל חייב התלמיד להדרו ואפילו בשעה ע שמחל.
13.1
הלכה יב
כשם שהתלמידים חייבין בכבוד הרב כך הרב צריך לכבד את תלמידיו ולקרבן, כך אמרו חכמים יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וצריך אדם להזהר בתלמידיו ולאוהבם שהם הבנים המהנים לעולם הזה ולעולם הבא.
13.2
הלכה יג
התלמידים מוסיפין חכמת הרב ומרחיבין לבו, אמרו חכמים הרבה חכמה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולם, וכשם שעץ קטן מדליק את הגדול כך תלמיד קטן מחדד הרב עד שיוציא ממנו בשאלותיו חכמה מפוארה.
14.
לפי האמור בסעיף 13 ניתן ליישב את הערתנו לעיל סעיף 11: אם היה נאמר רק שאסור להרהר על רבו נכון שהיינו לומדים בקל וחומר שאסור לתלמיד לחלוק על רבו, אבל החידוש הוא, שלמרות שהתלמיד חולק על רבו עדיין הרב צריך לכבד את תלמידו כמפורט בסעיף 13.
15.
ראה ב"תלמוד בבלי", מהדורת "הלכה ברורה" שמביא את המחלוקות להלכה בסוגייתנו.
