סקר
מסכת תמורה
קשה מאוד
קשה
ממוצעת
קלה


 


רסיסי שיבושים / הרב שמואל לוינזון

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה


ברשימה זו נביא שוב כמה וכמה שיבושים שנפלו במרוצת הדורות בנוסח הגמרא ורש"י שלפנינו. ברוך שנתן עולמו לשומרים, ומכתבי יד אחרים, או מובאות וציטוטים בספרי הראשונים אנו יכולים לעמוד על הנוסח המקורי.


                                                                       *


ברש"י (דף ס. ד"ה השופה יין) "כל דבר הצלול הנזרק בנחת מכלי אל כלי שלא יתערבו בו שמרים קרו לה שְׁפִיָּה". לשון 'הנזרק' שנקט רש"י נראה תמוה, שהרי מדובר כאן בנוזל, והיה ראוי יותר שיאמר 'הנשפך בנחת'. ואכן בדפוס ונציה ובאזל כתוב 'דבר הצלול הנֵרוֹק בנחת', יתכן ש'תיקון סופרים' יש כאן, ומאן דהו שלא הבין מה פירוש 'הנרוק', דימה שצריך להחליף ו"ו בזי"ן, ולשנות את מקומה. מעניין שבדפוס למברג שמו לב לכך, והעירו שצ"ל 'הנורק'. [במדור הגהות וציונים שבמהדורת 'עוז והדר' תוקן הדבר].


                                                                       *


בדף סג. מובאת ברייתא דרבי אושעיא "הרי שהיה נושה בחבירו מנה, והלך ועמד על גורנו, ואמר: תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חטין. ואמר לו: חטין יש לי שאני נותן לך, צא ועשאן עלי כשער של עכשיו. הגיע זמן חטין למכור, אמר לו: תן לי חטין, שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין, אמר לו: יש לי יין שאני נותן לך, צא ועשאן עלי כשער של עכשיו".

הלשון 'ועשאן' לכאורה טעות הוא, שכן 'עֲשָׂאָן' הוא לשון עבר: עָשָׂה אותם, ואילו כאן מדובר בציווי: עֲשֵׂה אותם. זולת זאת: אצל יין צריך לבוא לשון יחיד 'וַעֲשֵׂהוּ עלי', כמו אצל שמן בהמשך הברייתא, שם אכן כתוב כיאות 'וַעֲשֵׂהוּ עלי'. ואכן מעיון בכתבי היד עולה שבכולם הנוסח הוא 'צא וַעֲשֵׂם עלי' אצל חיטין, ו'צא ועשהו עלי' אצל יין. גם התוספתא (ב"מ פ"ד הכ"ג, מהדורת ליברמן) גורסת 'ועשם עלי' אצל חיטים, וכן עוד מקורות רבים מן הראשונים. כתב היד היחיד שגורס 'ועשאם' אצל חיטים, בדומה לדפוסים שבידינו, הוא כתב יד פירנצה, שבדרך כלל דווקא נוסחו מדוייק. אבל אצל יין הוא גורס כמובן 'ועשהו'. [לולי ריבוי המקורות התומכים בנוסח 'וַעֲשֵׂם' היה מקום לנקד 'וַעֲשָׂאֵם', ואז יהיה זה לשון עתיד].


                                                                       *


בתוספות ד"ה 'במילתא דמלכא' שבדף עח,ב מופיע המשפט הבא "אית דגרס במולתא, פירוש היינו פרדס כמו 'מולאות של בית רבי' (שבת נב.) וכו', כלומר פרדות אדומות או לבנות". המילה 'פרדס' חסרת מובן ומהמשך התוס' אפשר מיד להווכח שהיה צ"ל פרדות. דוגמא זו היא דוגמא קלאסית למבטא האשכנזי שהשפיע על מדפיסי וילנא: במבטא זה אין הבדל בין ס' לת' רפה, וכמו כן כל המילים מסתיימות בדרך כלל בסגול. [כמו גְּמָרֶא, סְבָרֶא, שַׁבֶּת], ולכן לא היה להם הבדל של צליל בין פרדות לפַּרְדֵס. כמובן שבדפוס ונציה כתוב 'פרדות', כיאות. [וכן תוקן הדבר בכל מהדורות הש"ס החדשות שאינן מהדורות צילום].

אותו סוג של טעות קרה בדברי רש"י למסכת סוכה (ב. ד"ה למעלה) שם כתוב 'יסודותיה' במקום 'יתידותיה' שבדפוס ונציה. טעות זו מצריכה שתי מאפיינים לשוניים: האחד - אי הבדלה בין ס' לת' רפה, והשני - אי הבדלה בין חולם לצירי, מאפיין מובהק של המבטא הליטאי והרוסי בכלל שבו דיברו מדפיסי וילנא. ואכן, שתי הטעויות האלו אינן קיימות בדפוס למברג שנדפס כעשרים שנה לפני דפוס ראם.




עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר