הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
כללי פסיקה בענייני אגדה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין קג ע"א
אמר רבי יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה,
דתני תנא קמיה דרבי יוחנן: מנשה עשה תשובה (לשלשים) [שלשים] ושלש שנים, דכתיב +מלכים ב' כ"א+ בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים... ויעש (הרע) [אשרה] וכו' כאשר עשה אחאב מלך ישראל. כמה מלך אחאב - עשרין ותרתין שנין, מנשה כמה מלך - חמשים וחמש. דל מינייהו עשרים ותרתין - פשו להו תלתין ותלת.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב +דברי הימים ב' ל"ג+ וישמע אליו ויחתר לו, ויעתר לו מיבעי ליה! - מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין.
1.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צ עמוד א:
משנה. ... ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: ... שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה.
רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ויתפלל אליו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו: למלכותו השיבו, ולא לחיי העולם הבא השיבו...
במשנה יש מחלוקת בין תנא קמא ורבי יהודה אם למלך מנשה יש חלק לעולם הבא.
2.
מדברי רבי יוחנן בסוגייתנו - שסובר שלמנשה יש חלק לעולם הבא - משמע שפוסק כמו רבי יהודה במשנה ולא כתנא קמא.
3.
וקצת קשה: רבי יוחנן תמיד פוסק כ"סתם משנה", ותנא קמא מוגדר בדרך כלל כ"סתם משנה" נגד מי שחולק עליו באותה משנה [כך סוברים רוב הפוסקים].
4.
עונה על כך בספר "סנהדרי קטנה", שהכלל של "הלכה כסתם משנה" לא חל בדברי אגדה אלא רק בדברי הלכה.
5.
ואלה דבריו:
ר' יוחנן כל האומר מנשה אין לו חלק לעוה"ב מרפה ידיהם של בעלי תשובה כו'.
וקשה הלא סתם משנתינו דמנשה הוא מארבעה מלכים. ורבי יוחנן סובר בכל מקום כסתם משנה.
כלעיל בסעיף 3.
5.1
ואולי יש לומר כיון דר' יהודא חולק במתניתין אין זה סתם משנה.
יתכן ש"תנא קמא" לא מוגדר כ"סתם משנה".
5.2
ואע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים.
על כל פנים "תנא קמא" מוגדר כ"רבים" והלכה צריכה להיות כמותו נגד יחיד - רבי יהודה.
6.
מכל מקום הני מילי במילי דעולם הזה, אבל במילי דשמי' לא איחמסר כלל זה. רק הלכה כאותו המיסתבר טעמיה.
יתכן שכללי הפסיקה [הלכה כסתם משנה; יחיד ורבים הלכה כרבים] לא תקפים בענייני אגדה.
ובפרט מנשה דעביד תשובה כי האי ולכל מועיל תשובה.
6.1
אולם דבר זה תמוה, שהרי דברי רבי יוחנן הם ממש דבר של הלכה למעשה, שאסור לרפות ידיהן של בעלי תשובה.
7.
על כן נראה לי לומר הסבר פשוט: הרי הגמרא מביאה ברייתא: "תני תנא קמיה דרבי יוחנן...", ומהברייתא נראה שתומכת בהסברו של רבי יוחנן, וממילא הברייתא תואמת [יותר] את דברי רבי יהודה במשנה, ובמקרה כזה יש עדיפות של ההוכחה מהברייתא על פני הכלל של "הלכה כסתם משנה".
