קדמונים בגובה העינים
סנהדרין קב ע"ב
"רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא? - אמר ליה: לא ידענא. - אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן? - אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא. - אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא. אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הות התם - הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי. למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא".
קשה, וכי מעלה וכבוד יש באותם מלכים על שבקיאים היו בתורה? הלא רשעים היו, וכתיב: (משלי יח, ג) בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה! ואפילו בקללתו אין איסור, כך אמרו בכמה סוגיות: "(שמות כב, כז) וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר - בעושה מעשה עמך".
ועוד צריך ביאור, למה בחנו בענין מישרא המוציא דוקא?
אלא שכך אמר לו מנשה: יחסך אל הקדמונים כאילו היו פשוטי חבריא של דורך, הוא רק משום בורותך בהכרת המקום החשוב באפיית הפת – היא תיקון האדם את היצירה. המקום בו נאפתה הפת תחילה הוא עיקרה, כי בו חלה פריצת הדרך של התיקון, וכל השאר נמשך בטבעיות אחר התקדים. וכך אתה ובני דורך זאת שנקל לכם שלא להכשל כמותנו הוא רק עקב שפרצנו וסללנו אנו את הדרך בפניכם. ותשובה ששבתי אל ה' מתוך יסוריי היא שסייעה את דורות הבאים לבל יכשלו כקדמונים. ומעתה לא "חבר'ה" תכנונו, אלא ראשים וגדולים.
