היזהרו בדבריכם / רפי זברגר

סנהדרין קא ע''ב - קב ע"א
 

הקדמה

המשנה בתחילת הפרק ציינה שלושה מלכים וארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא, אחד מן המלכים הוא ירבעם. 
נדון במאמר זה באחד מההסברים מדוע נפקד מקומו של ירבעם מן העולם הבא.
 

הנושא

אמר רב נחמן: גסות הרוח שהיה בו בירבעם טרדתו מן העולם, שנאמר (מלכים א', י"ב, כ"ו-כ"ז): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלַ‍יִם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה.
ירבעם חשב בליבו את הדברים הבאים: 
1. ישנה הלכה הקובעת כי ''אין ישיבה בעזרה אלא למלכי יהודה בלבד''. והוא היה כמובן מלך ישראל. 
2. אמר לעצמו: אם יראו את רחבעם מלך יהודה יושב בעזרה, ואותי יראו עומד – יחשבו שהוא המלך ואני העבד. 
3. ומנגד: אם אני אשב בעזרה, יגדירו אותי כמורד במלכות וישר יהרגו אותי. 
מיד (שם כ''ח): וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 
כדי למנוע את עוגמת הנפש הצפויה לו התייעץ, וקיבל את ההחלטה לשים שני עגלי זהב בדרך לירושלים, כך שהעולים ישתחוו להם ולא יגיעו לירושלים. 
אופן קבלת הייעוץ היה בעורמה כמתואר בהמשך הגמרא: 
1. הושיב רשע ליד צדיק ושאל את כולם: האם תחתמו על כל מה שאעשה. ענו לו: כן.
2. אמר להם שברצונו להיות המלך – נתנו לו ''אישור'' על כך.
3. שאל אותם: האם תעשו כל מה שאומר לכם, ענו לו: בוודאי. 
4. המשיך ושאל: אפילו לעבוד עבודה זרה? ענה הצדיק: חס וחלילה. אמר לו הרשע: האם יעלה על דעתך שירבעם יעבוד עבודה זרה (שהיה כנראה תלמיד חכם גדול), אלא כל הסיפור רק ''לנסות אותנו'' אם נשמע לדבריו. כך ''שכנעו'' הרשעים את החכמים ''לחתום על הצהרה'' כי יסכימו לעבוד עבודה זרה. בסופו של דבר הראו נביאי השקר את כתב הסכמת החכמים לעבוד עבודה זרה, ולמרות שחכמים הכחישו ואמרו כי לא אמרו זאת – כבר היה מאוחר מידי, והעם עבד עבודה זרה.
ממשיכה הגמרא בתחילת הדף שלנו ואומרת: ואף אחיה השילוני טעה וחתם. גם אחיה השילוני טעה וחשב כי ירבעם הינו צדיק ורק בא לנסות אותם, ולכן חתם על ההצהרה כי יעשה כל אשר ירבעם יצווה עליהם, כולל לעבוד עבודה זרה. 
ומה גרם לאחיה השילוני לחשוב כך? מסבירה הגמרא: דהא יהוא צדיקא רבה. המלך יהוא היה צדיק גדול, ובכל אופן נאמר עליו (מלכים ב', י', ל''א): וְיֵהוּא לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל לְבָבוֹ לֹא סָר מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל. ובאמת, מדוע המשיך יהוא לחטוא בעבודה זרה? 
עונה אביי: ברית כרותה לשפתים שנאמר (שם, י''ח): אַחְאָב עָבַד אֶת הַבַּעַל מְעָט יֵהוּא יַעַבְדֶנּוּ הַרְבֵּה.
יהוא רצה "למשוך'' את כל עובדי הבעל (עובדי עבודה זרה) למקום אחד, והוא אמר להם שהוא יעבוד לבעל הרבה יותר מאחאב, וכך כולם התאספו ובאו למקום אחד, ואז הרג את כולם. אבל מכיוון שהוציא מפיו משפט שהוא יעבוד הרבה עבודה זרה, בסופו של דבר כך קרה בפועל. 
 

מהו המסר?

ברית כרותה לשפתים – זהו מושג המלמד אותנו להיזהר בלשוננו. להיזהר ולא לומר דברים שאנו נעשה, מה שבאמת אנו לא רוצים ולא מעוניינים לעשות. כמו למשל, "דבר איסור" כמו שאמר יהוא, או "דבר רע" שבאמת אנו לא מעוניינים שיקרה, שהרי אם נאמר זאת בפה, עלול הדבר בסופו של דבר לקרות, כיוון שיש משמעות גדולה מאוד להוצאת מילים מהפה. אבטליון כבר אמר לנו במסכת אבות (א', י''א): חכמים היזהרו בלשונכם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]