הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מתקיף

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין קב ע"ב

אמר רב נחמן: אחאב שקול היה שנאמר +מלכים א' כ"ב+ ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה.
מתקיף לה רבי יוסף: מאן דכתב ביה +מלכים א' כ"א+ רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו,
ותנינא: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודה זרה, ואת אמרת שקול היה?
אלא: אחאב וותרן בממונו היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו - כיפרו לו מחצה.

1.
רב יוסף מקשה על רב נחמן כיצד רב נחמן אומר שאחאב היה במצב שקול, כלומר, חציו – חייב, וחציו – זכאי, והרי הפסוק אומר במפורש שלא היה אף אדם שעשה הרע בעיני ה' כמו אחאב,
ולפי הברייתא - שמוסיפה את מעשי איזבל - חומרת מעשיו של אחאב גדולה אף יותר.

2.
עונה הגמרא שהיתה לאחאב תכונה אחת - צדקה גדולה לתלמידי חכמים - שהיא זו שכיפרה על רוב חטאיו.

3.
"ותנינא" [=אני שונה], והרי למדנו בברייתא ידועה.
כלומר, מדובר בברייתא ידועה מאד, אבל זו לשון שרגילין לומר דווקא על משניות
[ראה יד מלאכי , כלל תיו תרנד, עמ' תמט]

4.
לשון "מתקיף" ["מתקיף לה רב יוסף"] פותח קושיה שמקשה אמורא מכח סברא. כאן רב יוסף מקשה מתוך פסוק!

5.
וכך אומר "הליכות עולם" עמוד טז:

...ולשון אתקפתא שייך כשמקשה ומשיב האמורא את תבירו מכח פלפול וסברא בעלמא ולא מכח משנה וברייתא...

ולא כאמור בסעיף 4.

6.
אלא יש לומר כך: רב יוסף מקשה מכח הפסוק, אולם הפסוק יכול להתפרש גם במשמעות שונה [שהפסוק מדבר רק על תקופת אחאב ולא שהיה רע ביחס לכל שאר המלכים].
ולכן, רק על פי הסברו של רב יוסף בפסוק מתעוררת הקושיה, ולכן נחשב שהקושיה היא מכח סברא.