אפילו מעמיד חמה אל תשמע לו
סנהדרין צ ע"א
"אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: בכל, אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה - שמע לו, חוץ מעבודה זרה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו.
תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודה זרה, לפיכך נתנה תורה ממשלה בה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע - אל תשמע לו".
א. במה גדול הנס בהעמדת חמה דוקא באמצע הרקיע?
ב. היה צריך לומר: "אפילו מעמיד חמה באמצע הרקיע", למה נאמר "מעמיד לך"? הלא לכולם היא עומדת!
ג. מה פירוש הגיע תורה לסוף דעתה של עבודה זרה?
ד. מה פירוש ממשלה בה? רש"י פירש: "נתנה התורה ממשלה בה - כלומר אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו דכתיב (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת". אך קשה, שאם כן היה צריך לומר ממשלה לה, ואילו לשון 'בה' מורה להיפך – שאחרים מושלים בעבודה הזרה.
אלא, שאדם חייב ללכת על פי צלילות דעתו והבנתו, בבחינתו את אמת התורה, ובבחירת רבו ושיטתו בעבודת ה'. והנה טבע האדם לנטות בקלות להאמין במה שהורגל בו ובמה שנוח לו. לכן עליו להתגבר על הנגיעות הזרות המשבשות את דעתו ולהשליט בה את האמת. וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ (ויקרא כה, יז). אל תקרי עמיתו אלא אמיתו - אל תרמו איש את האמת שלו, את אמיתתו הפנימית.
ואולם, אם הוא חש שההגיון מביאו למסקנה שיש בה משום כפירה, על כך אמרו "ומנעו בניכם מן ההגיון" (ברכות דף כח ע"ב). שאז עליו כביכול לרמות את עצמו ולא לקבל את מה שנראה לו כרגע כאמת לכאורה, כיון שודאי ליקוי מאורות יש כאן ולא אמת.
דומה לזה אומר הכתוב אומר (דברים לב, יח) צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלֲלֶךָ, וביאר המגיד מדובנא, שנתן לך ה' את היכולת לשכוח, עליך להשתמש במתנה זו לשכח את צערך ולא את בוראך. כמו כן נתן לך את עיוורון השוחד, ועליך להשתמש במידה זו רק במידה ונצרכת לכך לצורך האמונה.
ומה שאמרו 'הגיע תורה לסוף דעתה של עבודה זרה', הפירוש הוא לאן טבעהּ להגיע, כדלעיל סנהדרין דף עב ע"א: "הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו".
או אפשר שהפירוש הוא שהתורה מכירה את תרגילי רמאותה של עבודה זרה, ואילו אתה עלול להכשל בהם. כמו שאמרו ברבי מאיר: "שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו", ופירש רש"י בעירובין דף יג ע"ב: "לא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין דבריו נכונים, שהיה נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה כהלכה". ועוד אמרו, שם בדף נג ע"א: "שהיה אומר על טמא טהור ומראה פנים". כך יש ביד העבודה זרה להטוטים ומופתים שכליים המוכיחים כביכול "דעתה של עבודה זרה", שהיא חושך שנדמית לאור, עד שנראים לך הדברים כברורים כשמש בצהריים. וזה פירוש מעמיד לך, כנבואת עמוס פרק ח, ט: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם אֲדֹנָי ה', וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר. מי שמראים לו מופת כזה, עליו להשתמש אז בכח ה"ממשלה בה" – כח למשול בה, ש"נתנה תורה".
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
אמנם ולא תונו איש את אמיתתו, ואף על פי כן, ויראת מאלהיך כי אני ה' אלקיכם.
