חולשה בזמן אמת / רפי זברגר

סנהדרין צה ע''א
 

הקדמה

דברנו על המצור שעשה סנחריב מלך אשור על ירושלים, ועתה אנו ממשיכים בתיאור השתלשלות הדברים:
 

הנושא

אמרי ליה כלדאי: אי אזלת האידנא - יכלת לה, ואי לא - לא יכלת לה. אמרו אצטגנינים למלך סנחריב: יש לך יום אחד שבו אתה יכול לנצח את עם ישראל, וזהו היום הזה. אם תאחר את היום – לא תוכל ולא תצליח במאבק נגדם. 
מספרת הגמרא, על המוטיבציה הגדולה של סנחריב ליישם את דברי אצטגניניו, עד כדי ש: 
אורחא דבעא לסגויי בעשרה יומא סגא בחד יומא. מהלך שעושים בדרך כלל בעשרה ימים, הלכו אותו ביום אחד. 
עשר מסעות אלו הוזכרו בדף הקודם, אותם עשה סנחריב ביום אחד בלבד. 
כי מטו לירושלם שדי ליה ביסתרקי עד דסליק ויתיב מעילוי שורה עד דחזיוה לכולה ירושלם. 
כאשר הגיעו לירושלים, הגביהו את סנחריב בעזרת מצעות שונים, עד אשר ראה את כל ירושלים מתחת כף ידו. 
כי חזייה איזוטר בעיניה, אמר: הלא דא היא קרתא דירושלם, דעלה ארגישית כל משיריתי, ועלה כבשית כל מדינתא, הלא היא זעירא וחלשא מכל כרכי עממיא דכבשית בתקוף ידי. 
סנחריב מזלזל בכוחה ועוצמתה של ירושלים. ירושלים נראית ''קטנה'' בעיניו, והוא תמה, האם בשביל עיר כזאת קטנה עשה את כל המאמץ לכבוש מדינות תוך כדי עשר מסעותיו? הלוא היא חלשה יותר מכל הערים והעמים שכבשנו! 
עלה וקם ומניד ברישיה מוביל ומייתי בידיה על טור בית מקדשא דבציון ועל עזרתא דבירושלם
עלה סנחריב ממקומו, הניד ראשו ונפנף בידו על הר הבית על העזרה בירושלים (כמתואר בנבואת ישעיהו, פרק י') 
אמרי נישדי ביה ידא האידנא – אמרו לו אנשיו, חייליו – נעלה על העיר עכשיו מיד לאחר שהגענו לפה!
אמר להו: תמהיתו למחר אייתי לי כל חד וחד מינייכו גולמו הרג מיניה – אין טעם עכשיו, לאחר כל המאמץ שעשינו היום, נישן היום ונאגור כוחות למחר בבקר, ואז כל אחד יביא "חתיכה מן החומה'' ונבקיע את העיר. 
מיד (מלכים ב', י''ט, ל''ה): וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים – נס גדול אירע לעם ישראל, כשהמלאך היכה והרג את צבא סנחריב.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי בת דינא בטל דינא – רב פפא אומר, זהו שאומרים אנשים: אם ''לן'' הדין (לא תבעו בו ביום, אלא השתהו ונתנו לדין ''ללון בלילה'') – בטלה המריבה והדיון מתבטל. 
 

מהו המסר?  

מה קרה כאן? הלוא סנחריב שאל את אצטגנינים שלו, והם אמרו לו: זה הזמן, רק היום תוכל להבקיע את ירושלים ולהכריע את המערכה (''הדין היה מתוח'' על חטא הריגת כוהני נוב, רק עד לאותו יום ותו לא), ולאחר מכן, סנחריב לקח את צבאו העצום (בהמשך, הגמרא מפרטת עד כמה גדול היה צבאו), ביצע מהלכים מהירים ביותר, נלחם במרץ רב במשך כל היום, מלחמות שבדרך כלל לוקחות זמן רב הרבה יותר, וכשסוף סוף הגיע אל היעד, נשאר לו רק ''מכה בפטיש'' של כיבוש עיר ''קטנה ולא משמעותית'' כלשונו של סנחריב, פה הוא השתהה, נתן לזמן לעבור, בשביל סיבה אשר נראית שולית כביכול, וכך הפסיד את המערכה בגדול.
אנשים לפעמים ברגע האמת, חוטפים חולשה ומאבדים את כל ההישגים שהשיגו עד הלום, כמתואר בשיר השירים (ה',ג'): פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה?


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]