הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

סנהדרין צז ע"ב

1. בבבלי מסכת סנהדרין צז ב נאמר:
"אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא, שנאמר אשרי כל חוכי לו - לו בגימטריא תלתין ושיתא הוו. איני? והאמר רבא: דרא דקמי קודשא בריך הוא תמני סרי אלפי [פרסא] הואי, שנאמר סביב שמנה עשר אלף! לא קשיא, הא דמסתכלי באיספקלריא המאירה, הא דמסתכלי באיספקלריא שאינה מאירה. - ומי נפישי כולי האי? והאמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הם - אני ובני מהם, אם מאה הם - אני ובני מהם, אם שנים הם - אני ובני הם! - לא קשיא; הא דעיילי בבר, הא דעיילי בלא בר".

ע"פ הבבלי יוצא שיש 36 צדיקים בכל דור ברמה גבוהה מאוד שהם מסתכלים באספקלריא מהירה. והרבה צדיקים שרואים דרך אספקלריא שאינה מאירה את המציאות האלוקית.
(ננסה להסביר במילים פשוטות: האור שה' יצר ביום הראשון צדיקים מועטים יכולים לעמוד בו, לעומת זאת כנגד המאורות הרבה צדיקים מסוגלים לעמוד)
וממשיך רשב"י ואומר שאם יש 2 צדיקים זה הוא ובנו.ומסבירה הגמ' ע"פ רש"י שמדובר בצדיקים מיוחדים שיכולים להכנס לעולמות עליונים מתי שרוצים ללא קבלת רשות.
הבבלי מתבטא בביטוי מיוחד "בני עלייה" כלומר האנשים הנבחרים.

וכך מבין הרמב"ם בהקדמתו לפירושו על המשנה:
"והסבה השנית למציאות מי שאין בו חכמה, לפי שבעלי החכמה מעטים מאד, שכך חייבה החכמה האלקית, ואין לומר בכל מה שחייבה אותו החכמה הראשונה מדוע חייבה כך, כמו שאין לומר מדוע הגלגלים תשעה וכוכבי הלכת שבעה והיסודות ארבעה, שכל אלה וכל הדומה להם כך חוייבו מתחלת היצירה, והנך רואה שכבר ביארו עליהם השלום דבר זה במה שאמר ר' שמעון בן יוחאי על אנשי דורו כפי שהיו, ראיתי בני עלייה והם מועטים אם שנים הם אני ובני הם, ולפיכך הומצאו ההמון להיות לצות לבני עלייה".

הרמב"ם מבין את הבבלי שהאנשים הנבחרים בודדים וכל השאר טפלים להם.

כדבריו של הרמב"ם מוכח בבבלי חולין צב א:
"וכן הוא אומר צרור הכסף לקח בידו, חומר שעורים ולתך שעורים - אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים בהם, ואיני יודע אם שלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ואם שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן, כשהוא אומר: ואקחה שלשים כסף ואשליך אותו בית ה' אל היוצר, הוי אומר - שלשים בארץ ישראל וט"ו כאן;
אמר אביי: ורובייהו משתכחי בבי כנישתא דתותי אפתא..."

מבואר מהגמ' בחולין צב. שיש 45 צדיקים שבזכותם העולם מתקיים. אביי מבאר שרובם של הצדיקים יושבים בבית הכנסת מתחת היציע.

הרעיון של בית הכנסת מופיע בדברי אביי עצמו בבבלי במגילה כט א:
"אמר אביי: מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא, כיון דשמעית להא דקאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך, - הואי גריסנא בבי כנישתא".

אם נשים לב בסנהדרין צז: אביי לומד מ"אשרי כל חוכי לו" על 36 צדיקים והוא זה שאומר בחולין צב א שהצדיקים נמצאים במקום של קדושה-יציע בית הכנסת.
מעניין שלפי הבבלי הצדיק כל הזמן בשאיפה איך הוא יהיה מקורב אל ה'.

לעומת זאת בירושלמי בברכות ט ב נאמר:
"רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כן הוה רבי שמעון בן יוחאי אומר אני ראיתי בני העולם הבא ומיעוטין הן. אין תלתין אינון אנא וברי מנהון. אין תרין אינון אנא וברי אינון. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה כך היה רבי שמעון בן יוחאי אומר יקרב אברהם מן גביה ועד גביי. ואנא מקרב מן גביי ועד סוף כל דרי. ואין לא יצרף אחיה השילוני עמי ואנא מקרב כל עמא..."

ע"פ הירושלמי הצדיק נשים לב שהביטוי הוא "בני עולם הבא" כלומר אין הוכחה לדברי הרמב"ם שמדובר בצדיקים פה בעולם הזה שמקיימים את העולם.
בנוסף ניתן לראות שרשב"י חושב על כך שהוא יעלה את כולם איתו לעולם הבא,וכשהוא מעלה אפשרות הוא מעלה אפשרות של 30 צדיקים ולא שלושים ושש.

ביאור לדבר נמצא בירושלמי עבודה זרה ב א:
"ורבנין אמרי אילו שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהן דמר רב נחמן בשם רבי מנא אין העולם יכול להיות פחות משלשים צדיקים כאבינו אברהם ומה טעם ואברהם היה יהיה יהיה מיניין שלשים".

לפי הירושלמי נשים לב שהלשון היא "אין העולם יכול להיות" ולא כבבלי שהלשון "שהעולם מתקיים בהם".
כלומר לפי הירושלמי הדגש הוא על זה שיש צדיקים כאברהם שהם משפיעים על המציאות.הם מעלים את העולם ומשפרים אותו.וכך הם דברי רשב"י בירושלמי ברכות ט ב אברהם יעלה את העולם מדורו ועד דורי ואני מדורי עד סוף הדורות.כלומר הצדיק הוא לא במרכז העולם אלא נוחן חיות לעולם כולו,והעולם כולו הוא המרכז.
לפי הירושלמי בבראשית יח יח ה מברך את אברהם :" וְאְַברָהָם הָיוֹ יִֽהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ־בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָֽרֶץ" –כל העולם כולו מתברך בזכות 30 צדיקים כאברהם המשנים ומשפיעים על המציאות.
זה לא צדיקים של בית מדרש,זה לא צדיקים של שטיבל. אלו צדיקים שמתפללים על אנשי סדום, אלו צדיקים שמתקנים את העיר טבריה.

נמחיש את הדברים בנק' נוספת:

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף נג עמוד א:
"תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן - הכל כאן, ואם איני כאן - מי כאן".

הבבלי רואה את הצדיק כהלל במרכז שהצדיק במרכז אז הכל כאן.

לעומת הבבלי בירושלמי סוכה ה ד:
"כד הוה חמין לון עבדין בכושר הוה אמר די לא נן הכא מאן הכא שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל".

הירושלמי מסביר שהלל רואה שעם ישראל כשרים בשמחת בית השואבה אז הוא אומר: " חביב קילוסן של ישראל יותר מכל"

לפי הירושלמי אנו רואים את המגמה של הצדיק "הלל" לרומם את כל עם ישראל.
לעומת הבבלי שמבואר שהצדיק "הלל" במרכז יש את המציאות שלמה.

וזה קשור למה שכתבנו האם מטרת הצדיק היא לרומם את המציאות או שמטרת הצדיק כל הזמן לשאוף להיות קרוב את ה'.
האם "חוכי לו" או האם "יהיה"

2. בבבלי בסנהדרין צז ב נאמר:
"רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה - אין נגאלין? אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב. תניא אידך: רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם - בעבודה זרה, ולא בכסף תגאלו - לא בתשובה ומעשים טובים....
ושתק רבי אליעזר
ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל".

ע"פ הבבלי נחלקים רבי אליעזר ורבי יהושע אם גאולה תלויה בתשובה. המסקנה בבלי היא שגם לדעת רבי יהושע גאולה תלויה בתשובה אלא שהתשובה לדעת רבי יהושע יכולה לעשות ע"י כפיה כגון מלך רשע כהמן. ורבי אליעזר דורש דווקא תשובה מאהבה.
לאחר מו"מ ארוך בפסוקים השונים רבי אליעזר שותק.

לעומת זאת בירושלמי תענית א א נאמר:
"דאיתפלגון רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר [ישעי' ל טו] בשובה ונחת תושעון אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם אמר לו ר"א הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מ"ט [ירמי' ל ז] ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע ..
איסתלק ר' ליעזר".

ע"פ הירושלמי לדעת רבי יהושע הגאולה אינה תלויה בתשובה כלל, לעומת זאת לדעת רבי אליעזר חייב תשובה,אבל התשובה אינה חייבת להיות תשובה רצונית אלא יכולה להיעשות ע"י מלך רשע כהמן.
והמסקנה בירושלמי היא שרבי אליעזר מסתלק מהויכוח.

הרב שוורץ בספרו הנפלא מתוך התורה הגואלת עמ' 282 כותב את דבריו הנפלאים של הרב צבי יהודה : "בירושלמי הגרסא איסלק רבי אליעזר סולק מהחשבון "
ביטוי זה הרבה יותר חריף משתיקתו של רבי אליעזר בבבלי.

הרמב"ם בהלכות תשובה ז ה קובע:
"כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך..."

מסקנתו של הרמב"ם מסתדרת היטב ע"פ הבבלי שגם לדעת רבי יהושע צריך תשובה אלא שהתשובה אינה חייבת להיות רצונית.

לעומת זאת לפי הירושלמי המסקנה שאין צריך תשובה כלל.