הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
סנהדרין צג ע"ב
בבבלי סנהדרין דף צג: נאמר:
"בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין, כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין - קטלוהו".
ע"פ הבבלי בר כוזיבא (המכונה בר כוכבא) היה מלך תקופה לא קצרה- שנתיים וחצי. לאחר מכן בר כוזיבא מכריז על עצמו שהוא מלך חכמים שומעים וקובעים שהוא לא המשיח כי המשיח צריך להיות אדם רוחני שיודע לדון ע"פ חוש הריח שהוא חוש פנימי של האדם ולא ע"פ שאר החושים שהם חומריים יותר. בעקבות הכרזתו מסיים הבבלי את הסיפור באים חכמים והורגים אותו.
התלמוד ירושלמי בתענית ד ה מציג לנו סיפור שונה לגמרי (ציטוט עם תרגום):
" תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש [במדבר כד יז] דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי (רואה)בר כוזבה הוה (היה) אמר דין (זה) הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. א"ר יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף [תהילים ס יב] הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה. (ללכת לו) אמר ליה חד כותיי לא תיזיל (תלך)לך דאנא חמי (אני אראה) מה מיעבד (מה לעשות) ומשלים לך מדינתא (ואשלים לך את המדינה הזאת שתכבוש אותה) עאל ליה מן ביבא דמדינתא (יצא לו מן שער העיר) עאל ואשכח (נכנס ומצא)רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. (עומד ומתפלל) עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה (עשה עצמו לוחש לו באוזן)חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. (ראו בני המדינה והביאו אותו לבר כוזיבא כי חשבו שהוא מרגל) אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך (אומר בר כוכבא לכותי ראו אותך מתלחש עם ר' אלעזר) אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך (תגיד לי מה ר' אלעזר אמר לך ומה אתה אמרת לו) אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתאי. (הכותי אומר לבר כוזיבא אם אגיד לך מלכי יהרוג אותו ואם לא אגיד אתה תהרוג אותי עדיף לי שאתה תהרוג אותי) אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא (בר כוכבא שואל את ר' אלעזר מה הכותי אמר לך)אמר ליה (לו) לא כלום מה אמרת ליה א"ל לא כלום [דף כד עמוד ב] יהב ליה חד בעוט וקטליה.
(נתן לו בעיטה אחת והרגו)מיד יצאת בת קול ואמרה [זכריה יא יז] הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס אמר לון מאן קטל הדין אמר ליה חד כותייא אנא קטלתיה אמר לי חמי לי פטומיה חמי ליה פטומיה. אשכח חכינה כרוכה עליו אמר אילולי אלהא דקטלי מאן הוה יכיל קטלי..."
ע"פ הירושלמי רשב"י מעיד שרבו ר"ע כשהיה רואה את בר כוזיבא היה אומר זה מלך המשיח. והיחיד שמתואר שחולק עליו הוא ר' יוחנן בן תורתא,תנא לא כ"כ מוכר ובטח לא בסדר גודל כרבי עקיבא כלשונו של הרב חנן פורת מהרב צבי יהודה. בר כוזיבא מתואר כאחד שאומר לה' אל תתערב לי במלחמות. אדם כזה בטח לא "מורח ודאין" ובכל זאת ר' עקיבא קובע שהוא מלך המשיח.
בסופו של דבר בעקבות זה שבעט בר' אלעזר המודעי בעצם בעט בתורה ומיד נפל. לא ברור מהירושלמי האם בר כוזיבא מת מהנחש או שמא הנחש היה על צווארו רק לאחר שמת. ושאדריינוס הרשע רואה את הנחש אומר אם ה' לא היה הורגו לא היינו יכולים לו.
באיכה רבה (וילנא) פרשה ב מסופר כירושלמי עם הוספה חשובה:
"ומה היה עושה בן כוזיבא היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו וזורקן והורג מהן כמה נפשות ועל זה א"ר עקיבא כך.."
כלומר, רבי עקיבא אומר על בר כוזיבא שהוא מלך המשיח מפני שברגלו האחת היה מעיף אבנים גדולות על הרומיים והורג בהם.
אם כן לפי הירושלמי והמקבילה באיכה רבה בר כוכבא הוא אדם לאומי בכל כוח רב המנהיג את הצבא בכישרון רב. ובזכות גבורתו הלאומית רבי עקיבא קורא לו מלך המשיח. לעומת הבבלי שלא רואה שום ערך בכך שבר כוזיבא מלך שנתיים וחצי.
רמב"ם הלכות מלכים פרק יא הלכה ג:
"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.."
הרמב"ם פוסק כירושלמי הנ"ל.
הראב"ד מעיר במקום: "א"א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו".
הראב"ד מקשה על הרמב"ם מהבבלי, אבל כפי שניכר הרמב"ם פוסק בעניין זה כירושלמי. וכותב הרב צבי יהודה שבהלכות מלכים דרכו של הרמב"ם לפסוק כירושלמי.
