הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

נביא הכיר דברי אמורא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין פט ע"א

המתנבא מה שלא שמע. כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב +דברי הימים ב' י"ח+ ויעש לו צדקיהו בן כנענה קרני ברזל, מאי הוה ליה למעבד? רוח נבות אטעיתיה, דכתיב +מלכים א' כ"ב+ ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד... ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר... תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. אמר רב יהודה: מאי צא - צא ממחיצתי. מאי רוח? - אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי. –
הוה ליה למידק, כדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד. עובדיה אמר +עובדיה א'+ זדון לבך השיאך, ירמיה אמר +ירמיהו מ"ט+ תפלצתך השיא אתך זדון לבך. והני, מדקאמרי כולהו כהדדי - שמע מינה לא כלום קאמרי. –
דילמא לא הוה ידע ליה להא דרבי יצחק! –
יהושפט הוה התם, וקאמר להו. דכתיב +מלכים א' כ"ב+ ויאמר יהושפט האין פה נביא (עוד לה') +מסורת הש"ס: לה' עוד+. - אמר ליה: הא איכא כל הני! –
אמר ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד.

1.
הגמרא מביאה דוגמא מנביא השקר צדקיהו בן כנענה, שענה לאחאב על שאלתו, וענה לו בשם ה', והגמרא אומרת שרוחו של נבות התעתה אותו שזו נבואת אמת.

2.
אומרת הגמרא שצדקיהו באמת לא אמר את הנבואה מליבו, אך היה עליו לבדוק את הנבואה והיה יודע שהיא נבואת שקר. את הבדיקה היה עושה בהתאם לדברי רבי יצחק שקבע כלל בנבואה, שאין שני נביאים מנבאים בלשון אחת, וכמו שירמיהו ועובדיה התנבאו על אותו עניין אבל בלשון שונה.
ואילו נביאי הבעל אמרו לאחאב באותו לשון ולכן יכול היה לדעת שזו נבואת שקר.

3.
שואלת הגמרא שאולי צדקיה בן כניענה לא ידע את הכלל של רבי יצחק.

4.
עונה הגמרא שגם המלך יהושפט היה שם וגם הוא אמר לאחאב את הכלל שאמר רבי יצחק.
ולכן צדקיה נקרא שהתנבא מה שלא שמע ומיתתו בידי שמים.

5.
הגמרא טענה [תוך דיונה] שצדקיה היה צריך לדעת את כללו של רבי יצחק !!!
כיצד ייתכן שאדם שחי בתקופת הנביאים [בימי בית ראשון] ידע מה שיאמר אמורא מאות שנים אחריו???
ואולי בגלל זה אומרת הגמרא שאולי הוא לא ידע באמת מכלל זה,
ולכן הגמרא אמרה שהוא היה צריך לדעת את הכלל מהמלך יהושפט.

6.
בכל אופן כעיקרון, אומרת הגמרא, ששייכת מציאות שנביא ידע מה שיאמר אמורא מאוחר

7.
אלא, יש לומר: דברי רבי יצחק היו ידועים בהסטוריה היהודית, אלא שהוא טבע את הכלל בלשונו. והגמרא ידעה שבתקופת הנביאים ידעו מכלל זה אלא שלא ניסחוהו במפורש עד שבא רבי יצחק וטבע את הכלל.

8.
עיקרון זה יכול לסייע לנו גם לגבי תנאים ואמוראים. לפעמים הלכות נאמרות על ידי אמוראים, אבל מתוך הסוגיה משמע שדינים אלה היו ידועים כבר בזמן התנאים...

9.
"שמע מינה" - הגמרא אומרת שצדקיהו יכול היה להסיק מהעובדה שנביאי הבעל ניבאו בלשון אחד שהם נביאי שקר. בדרך כלל הביטוי "שמע מינה" מורה שהגמרא או אמורא מסיקים מסקנה ממקור תנאי או ממקור אמוראי או ממהלך של דיון, ואילו בסוגייתנו מדובר באדם פרטי, בארוע כלשהו, שצריך היה להסיק מסקנה. [בסוגייתנו אמנם מדובר על מסקנה הלכתית].