הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

מפי השמועה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין פח ע"א

שלשה בתי דינין וכו'. 
אמר רב כהנא: הוא אומר מפי השמועה והן אומרין מפי השמועה - אינו נהרג, הוא אומר כך הוא בעיני והן אומרין כך הוא בעינינו - אינו נהרג. וכל שכן הוא אומר מפי השמועה והן אומרין כך הוא בעינינו - אינו נהרג, עד שיאמר כך הוא בעיני והן אומרים מפי השמועה. 
תדע, שהרי לא הרגו את עקביא בן מהללאל. 
ורבי אלעזר אומר: אפילו הוא אומר מפי השמועה, והן אומרין כך הוא בעינינו - נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. 
ואם תאמר: מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל? - מפני שלא הורה הלכה למעשה.

1.
"תדע" – לשון זה מורה שההוכחה המובאת היא ברורה מאד. אין זו הוכחה מאמירה מפורשת מתנא או מאמורא, אלא מדובר על הסקת מסקנה מדין כלשהו או ממעשה, כמו בסוגייתנו, שלומדים מהעובדה שעקביא בן מהללאל לא נחשב זקן ממרה.

2.
"מפי השמועה" – משמעותו של מושג זה בסוגייתנו היא שהחכם שמע את הדין מרבותיו.

3.
יש אומרים ש"מפי השמועה" הכוונה ששמעו ממסורת עד משה רבנו – וממילא זהו דין תורה.

לעניין סוגייתנו נראה שכוונת הביטוי "מפי השמועה" – שהחכם מסתמך על רבותיו ומכיון שהם רבים יש לסמוך עליהם ובלי קשר למקור הדין.

4.
וזה ה"סיפור", של עקביא בן מהללאל, במסכת עדויות. שאמר לבנו שהוא יחזור בו מהדין שעקביא אביו אמר. מפני שבנו של עקביא שמע הדין מיחיד – עקביא, ואילו הוא עצמו – עקביא - שמע מחכמים רבים ורשאי הוא לסמוך עליהם.

4.1
ההדגשה של אמירה זו היא ללמדנו שהאמורא למד הדין מרבו היחיד, ואין לדין זה של האמורא דין של "שמועה" ולכן יותר "קל" לחלוק עליו.

5.
לגבי המושג הרווח "אמר רב... אמר רב..." בעלי הכללים עוסקים בעיקר בשאלה האם מוכח מכאן שהיה תלמידו והאם שמע ממנו את הדין באופן ישיר ואישי.

6.
לפי האמור לעיל בסעיף 3 אפשר לומר [חידוש]:
משמעות הביטוי "אמר רב ... משום רב..." היא, שהחכם שלמד משיטת חכם שהיה לו בית מדרש ורבים הסכימו עימו, וממילא האחרון שאמר "משום" החכם הראשון נחשב כאומר "מפי השמועה" – מפי הרבים – ויש לו עדיפות הלכתית.

7.
אפשר לשים לב שבדרך כלל הביטוי : "אמר רב... משום רב..." מדבר על אמורא שאמר משום תנא, כמו "אמר ר' יוחנן משום רשב"י", כיון שעברו שנים רבות ביניהם באה המימרה הזאת לומר לנו שדברי ר' יוחנן נחשבים כ"מפי השמועה".

8.
מושג זה של "מפי השמועה" נדון בהרחבה בין הפוסקים בעיקר לגבי האופן בו הרמב"ם משתמש בביטוי זה בהלכותיו.