סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1048
"איתמר קטן מאימתי בא לעולם הבא"
סנהדרין קי ע"ב
שואלת הגמ' מתי קטן שמת בקטנותו זוכה לבוא לחיי העוה"ב, ובחדושי הר"ן מבואר שלא מדובר לגבי עולם הנשמות אלא מדובר בענין תחיית המתים, שהקב"ה עתיד להחיות מתים, ודנה הגמ' לגבי קטן: מאיזה גיל ראוי הוא שיחיה כשאר מתי ישראל, וכך מבואר להדיא בירושלמי במס' שביעית, ושם לשון הגמ' "קטני ישראל מאימתי הם חיים" ומביאה בזה הגמ' מח' "חד אמר משעה שנולד, וחד אומר משעה שסיפר" דווקא אם כבר הגיע לגיל שידע לדבר, ומביאה הגמ' מקור לדבריהם: מ"ד משעה שנולד שנא' (תהלים כ"ב) "יבואו ויגיעו צדקתו לעם נולד כי עשה" ראיה שמאז שתינוק נולד זוכה הוא לבוא להגיד צדקתו של ה' ית' ומ"ד משעה שסיפר דכתיב (שם) "זרע יעבדנו יסופר לה' לדור". מסביר רש"י שכך נלמד מהפסוק זרע המסופר, אותו קטן שכבר הגיע לכדי ספור הוא יעבדנו לה' לדור ודור, שיחזור לו ויחיה ושוב יהיה מעובדי ה' לדור דור ע"י תחיית המתים. ועוד מח' אמוראים מביאה הגמ' בענין זה "רבינא אמר משעה שנזרע", משעה שנקלט הזרע במעי אשה ואפ' שלאחר מכן הפילה אמו ונמחה הוולד הזה, אעפ"כ יש לו חלק לעתיד לבוא, דכתיב "זרע יעבדנו" ומלשון זרע יעבדנו משמע שכבר מהיותו זרע הוא זוכה להיות יעבדנו, אומר רש"י שכך גם מבואר במס' כתובות קיא, "נבלתי יקומון לרבות נפלים" שגם נפלים עתידים לחיות בתחיית המתים. "ורב נחמן בר יצחק אמר משעה שנמול דכתיב (תהלים פח) "עני אני וגוע מנוער נשאתי אימך אפונה" מפרש"י עני – אע"פ שאני עני וגויעתי חשובה גויעה וראוי לומר עלי ויגוע ויאסף, כלומר שזוכה אני לעתיד לבוא כצדיקים שנא' בהן גויעה, ומאימתי משעה שאני נושא אמיך ופחדך, אפונה – מתגלגלת ושכונה עלי והיינו מילה שבבשרו (של התינוק) שאנו משמרים מאימתו של הקב"ה ומאותה שעה עתידים לחיות בתחיית המתים. ואילו המהרש"א מפרש שהפסוק מתחלק כך "עני אני וגוע מנוער", מעת שאני ננער ממעי אמי, דהיינו משעה שנולד, עדיין אני גווע כמיתת רשעים שאין להם חלק לעוה"ב ומתי אני כן זוכה לחיי העוה"ב כש"נשאתי אימיך" שזה המילה שאדם נושא בגופו אז "אפונה" כאופן, שזה מלשון גלגל, בגלגול מחילות לחיות בעוה"ב כמו שנא' נבלתי יקומון לרבות נפלים.
ואומר כאן הבאר שבע שמכאן המקור למה שנהגו, לא עלינו, שתינוק שנפטר קודם 8 ימים, מלים אותו על קברו, שהרי לדעת רב נחמן בר יצחק משעה שנימול הוא זוכה לחיי העוה"ב, לכן מלים את התינוק, ומנהג זה מובא כבר באבודרהם בשם רב נחשון גאון, כשילד נולד והוא בן 3 או 4 ימים אם הוא מת לא עלינו, מלים אותו על קברו ושם הוא מבאר שאין מברכים על המילה הזאת, וגם נותנים לו שם, וכשירחמו מן השמים ויהיה תחיית המתים "יהיה ידיעה דינוקא", וכך הביא גם ההגהות מימוניות בהל' מילה והבית יוסף הביא בשם רבינו הגרשוני שכשמלים על קברו נותנים לו שם, וכך נפסק להל' ביור"ד סי' רס"ג סע' ה' "תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן 8 מלים אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכים על המילה אבל נותנים לו שם לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים".
דעה חמישית מביאה הגמ' מאימתי תינוק זוכה לחיי העוה"ב תנא משום ר"מ משעה שיאמר אמן שנא' "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים", אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן, דהיינו משעה שהוא אומר אמן אז אומר הפסוק פתחו שערים שיוכל כבר להכנס לשם גוי צדיק, שגם שערי גן עדן שערי עוה"ב ושערי התחייה יפתחו לאותו תינוק. ושואלת הגמ' "מאי אמן" מפרש"י ששאלת הגמ' כשעונים על כל ברכה וברכה אמן, היאך משמע קבלת יראת שמים? עונה הגמ' "א"ר חנינא קל מלך נאמן לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק" מפרש"י ששאלת הגמ' כשעונים אמן פרושו שמאמין עליו את הקב"ה וזוהי המשמעות של קל מלך נאמן שהוא ר"ת אמן. אומר המהרש"א שלפרושו של רש"י שאלת הגמ' לא שייכת למה שדנו כאן שהרי כאן מדברים שלדעת ר"מ הקטן זוכה לחיי העוה"ב משעה שעונה אמן, והשאלה מה היא אמן לפרושו של רש"י זו שאלה כללית על כל פעם שאדם עונה אמן על ברכה, רוצה הגמ' להסביר מה היא המשמעות של אמן שיש בה קבלת עול מלכות שמים. אומר המהרש"א שהגמ' שאלה את השאלה הזאת לגבי מה שאמרנו שקטן משעה שעונה אמן נאמר עליו פתחו שערים ויבא גוי צדיק, שזוכה לחיי העוה"ב, על זה היתה השאלה, שמכיון שמילת אמן בכל מקום כוונתה ופרושה על קיום הדבר ואמיתותו וזה הקטן בדבורו על איזו שום ברכה שאמר אמן לקיים ולאמת את הדבר, בזכות זה הוא זוכה שיפתחו לפניו שערי גן עדן לעוה"ב ולכן נא' שומר אמונים בלשון רבים, כי מצאנו בתהלים כפל מילה זו, אמן ואמן שזה רמז לאמת את הדבר בעוה"ז ובעוה"ב, ועל זה שאלה הגמ' מאי אמן, שאומרים אמן אחד על שום ברכה, איך משמעות הדברים שיש כאן קיום הדבר בעוה"ז ובעוה"ב שבשכר עניית אמן זוכה כבר התינוק לחיי העוה"ב, על זה עונה הגמ' "קל מלך נאמן", מסביר המהרש"א קל – בעוה"ז, ומלך לדון לכל באי עולם ביום הדין בעוה"ב, נאמן לשלם שכר ועונש לכל איש כדרכיו, ולכן שאלת הגמ' מאי אמן מתייחסת לדרשה זו שהקטן זוכה לחיי העוה"ב משעה שענה אמן.
(הגאון ר' מיכל זילבר)
