אתגרים לתלמידים / רפי זברגר

סנהדרין פו ע''ב - פז ע"א
 

הקדמה

המשנה בסוף הדף הקודם עוסקת בדיני זקן ממרא אשר עונשו הוא חניקה, נושא הענישה של הפרק שלנו. 
המשנה מתארת כיצד צריך הזקן (החכם) להמרות את פי הבית דין כדי שיקבל את עונשו. הגמרא המתחילה בדף הקודם וממשיכה בדף שלנו, מסבירה את הפסוק של זקן ממרא (דברים, י''ז, ח') ומסיקה מכך על אלו נושאים מתחייב זקן ממרא: כי יפלא ממך דבר... דבר - זו הלכה (למשה מסיני), למשפט - זה הדין (נלמד בגזירה שווה), בין דם לדם - בין דם נדה, דם לידה דם זיבה, בין דין לדין - בין דיני נפשות, דיני ממונות, דיני מכות, בין נגע לנגע - בין נגעי אדם, נגעי בתים, נגעי בגדים, דברי - אלו החרמים והערכין וההקדשות, ריבות - זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע, בשעריך - זו לקט שכחה ופאה.
 

הנושא

בהמשך הגמרא מובאת ברייתא המפרטת מחלוקת חכמים, על אילו סוגי עבירות מתחייבים מדין זקן ממרא: 
תנו רבנן: זקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר - על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, רבי שמעון אומר - אפילו דקדוק אחד מדקדוקי סופרים.
רבי מאיר סובר כי זקן ממרא חייב רק על עבירות שאם עוברים בזדון מתחייבים כרת, ואם בשגגה מתחייבים קרבן חטאת.
רבי יהודה סובר כי זקן ממרא מתחייב על איסורים שעיקר האיסור נלמד מן התורה, אבל פרטיו ופירושו של האיסור נלמד מן החכמים.
רבי שמעון חולק וסובר כי חייבים אפילו על הלכה הנלמדת מכוח לימוד באחת משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם, ואפילו שאין להם מקור מן התורה. 
בהמשך מביאה הגמרא את המקורות של כל אחת מן השיטות של התנאים. ואז רב הונא בן חיננא שואל את רבא, האם יוכל להסביר את הברייתא הראשונה שפרטנו בהקדמה, לפי שיטת רבי מאיר (כנראה בגלל שההלכה כמותו).
כלומר, האם יוכל לעבור על כל אחד מהנושאים בברייתא הראשונה (הלכה למשה מסיני, דינים הנלמדים בגזירה שווה וכן הלאה) ולתת דוגמא לכל אחד מנושאים אלו, באיזה מקרה מתחייב במזיד כרת ובשוגג חייב קרבן חטאת (שיטת רבי מאיר).
אמר ליה רבא לרב פפא: פוק, תרגמא ליה. רבא ביקש מתלמידו רב פפא, לעבור על כל דין ודין ולהסביר לרב הונא כיצד ניתן ליישם את שיטתו של רבי מאיר ולתת בכל דין, מקרה בו יהיה חייב כרת במזיד וחטאת בשוגג.    ואכן, רב פפא תלמידו מבצע את המוטל עליו, ומתואר במשך דף שלם הסברו של רב פפא כבקשת רבו, רבא.
 

מהו המסר?  

ניתן להבין מבקשה/הוראה זו של רבא לתלמידו, רב פפא מספר תובנות:
1. זה לא נורא ואולי לפעמים עדיף להאציל סמכויות. רבא נשאל ע''י רב הונא שאלה, ומיד העביר את השרביט לתלמידו על מנת לענות לו על השאלה.
2. לא לחוס ולא לרחם את התלמידים. למרות שזו שאלה המצריכה ליבון רב, תשובה ''ארוכה ומייגעת'' (דף תלמודי שלם) אין הרב חוסך מתלמידו, ולא ''מרחם'' עליו, אלא נותן לו את המשימה ומאחל לו בהצלחה רבה.
כנראה שרבא ידע את גודל מעלת תלמידו, ולא סתם נתן לו את המשימה. אם רבא היה חושב שאין באפשרות תלמידו לענות על השאלה, אולי לא היה מטיל עליו את המטלה, אך מכיוון שהכיר בגדולתו, לא חסך ממנו מאמץ, דרבן וחיזק אותו למען יבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]