סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 


שור של ישראל שנגח שור של נכרי / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה


משנה זו שהכותרת לקוחה ממנה (דף לז:), והגמרא שסביבה, עברו התנכלות קשה מצד הצנזורה שהתחילה לאחר שריפת התלמוד בשנת שי"א. הדפוס הראשון המצונזר הוא דפוס באסיליאה (של"ח שמ"א) ששם נחתכו ממש קטעים שלמים מן הגמרא, קטעים אלו הוחזרו בסופו של דבר והם קיימים כיום. אולם הצלקות נותרו עד ימינו בנוסח המשנה והגמרא.

נוסחה המקורי של המשנה הוא כפי שהוא מופיע בדפוסי שונצינו וונציה [שהיו לפני הצנזורה]: "שור של ישראל שנגח לשור של נכרי פטור ושל נכרי שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם". בדפוס וילנא הנוסח הוא 'שור של כנעני' במקום שור של נכרי, יצירתי הרבה יותר הוא הנוסח בדפוס באזל: "שור של ישראל שנגח לשור של מצרי בארץ ישראל פטור, ושל מצרי שנגח לשור של ישראל בארץ ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם", תרתי למיעוטא – של מצרי, ובארץ ישראל. מדוע דווקא מצרי ולא עמוני ומואבי? יתכן אולי שזו היתה הערמה פורתא של המדפיסים היהודיים על הצנזור: מצרי נשמע קרוב לנוצרי, מה גם שבכתיב – המ"ם יכולה להתפס כנו"ן ו"ו מחוברות.

הנוסח הזה תוקן אמנם ל'כנעני' או ל'עכו"ם' בדפוסים המאוחרים יותר, אבל שרד עדיין בספרים כמו 'קול אליהו' על פרשת בא, או בערוך השלחן חושן משפט סי' ת"ו.

דין זה כצפוי לא התקבל בהבנה אצל אומות העולם. וכבר הגמרא (לח.) מספרת על אותן סרדיוטות ששלחה מלכות רומי כדי ללמוד את התורה מפי חכמים, ולאחר שסיימו אמרו כי כל התורה אמת, חוץ מדין זה שאינו מובן להם – מדוע הופלה הגוי לרעה כלפי היהודי. על כן אין להתפלא שהצנזורה האיומה של דפוס באסיליאה לא יכלה להשלים עם דברים כאלו, וכל דף לח עמוד א' בו עוסקת הגמרא בדינים אלו – נחתך בדפוס באסיליאה. הגמרא נדרשת לנושא בהרחבה ומסבירה שה' התיר את ממונם של גוים לישראל כי לא קיימו את שבע המצוות שה' נתן לבני נח. זה היה כמובן למעלה מכח סבלו של הצנזור והוא מחק חצי עמוד של הקטעים המרשיעים, עד שהגיע לגמרא האומרת שכיום אין בני נח מקבלים שכר על שבע המצוות אפילו אם יקיימו אותם. על זה היא שואלת: "ולא? והתניא, ר"מ אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת"ל אשר יעשה אותם האדם וחי בהם; כהנים ולוים וישראלים לא נאמר - אלא אדם, הא למדת, שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול". כאן עמד הצנזור בפני דילמה: דברי רבי מאיר דווקא נעמו לחיכו, אבל מה לעשות עם השורה הקודמת שאומרת שאין להם שכר לבני נח? הוא השמיט איפוא את השאלה והביא את הברייתא כפותחת ענין חדש, כך: תניא, ר"מ אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? וכו'. מי שלמד בדפוס באזל כמובן לא היה יכול להבין בשום אופן מה ראתה הגמרא להביא ברייתא זו על המשנה.


                                                                                *


פתרון אחר שנהגו בו ישראל כדי לסכור פיהם של הגויים, היה הטיעון שהגמרא מדברת על עובדי אלילים או גוים פראים שאין להם חוק ומשפט. מעניין שאף המאירי בפירושו לבבא קמא (לז:) נזקק לטיעון זה: "ולפי מה שנאמר בגמרא דוקא בעממים שאינם גדורים בדרכי דתות ונימוסים, כמו שאמר עליהם בגמרא ראה שבע מצות שקבלו עליהם בני נח שלא קיימום עמד והתיר ממונם כל שעה שהדין מחייבם בכך. הא כל ששבע מצות בידם - דינם אצלנו כדיננו אצלם, ואין נושאין פנים בדין לעצמנו. ומעתה אין צריך לומר שכן באומות הגדורות בדרכי דתות ונימוסים"

היו כאלו שהבינו את דברי המאירי כפשוטם, כגון במשניות 'קהתי' כאן, אבל אין צורך לומר שכבר בדורו של המאירי הוא נאלץ להתמודד עם תרעומת הגויים, ועל כן כתב את מה שכתב בהנחה שכל יהודי יבין במה דברים אמורים.


                                                                                *


אם עסקנו במשנה זו, נתבונן ברישא שלה: "שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט - פטור"; מדוע פתחה המשנה בישראל וסיימה בהדיוט? הב"ח אכן סובר שטעות נפלה כאן והוא מגיה את נוסח המשנה 'שור של הדיוט שנגח שור של הקדש'. אבל הרש"ש על אתר מעיר הערה מבריקה: "ונראה לי דבדיוק תני, ולאשמועינן דשור של מצרי (!) שנגח שור של הקדש דחייב. כלומר: דווקא שור של ישראל פטור בנוגחו שור של הקדש, אבל שור של גוי הנוגח שור של הקדש – חייב. גם ב'תורה תמימה' (שמות פרק כא הערה רעז) פתר את הבעיה באופן זה, וכנראה לא ראה את דברי הרש"ש.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר