הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

סנהדרין פו ע"ב

בבבלי מסכת סנהדרין דף פו עמוד ב נאמר:
תנו רבנן: כי יפלא ממך דבר (מעבר עמוד בגמ')
במופלא שבבית דין הכתוב מדבר. ממך, זה יועץ, וכן הוא אומר: ממך יצא חשב על ה' רעה יעץ בליעל. דבר - זו הלכה..."

ע"פ הבבלי כל פרשת זקן ממרא מדברת רק על ענייני הלכה.

לעומת זאת הירושלמי בסנהדרין פרק יא ג דורש על המילה 'דבר':
"כתיב כי יפלא ממך דבר למשפט מגיד שבמופלא שבבית דין הכתוב מדבר. ממך- זה עצה, דבר- זו אגדה".

הירושלמי מלמד אותנו שיש זקן ממרא גם בענייני השקפה, "אגדה", ולא רק בענייני הלכה.
כלומר, במונחים שלנו, אם הזקן ממרא מפרסם מאמר בעולם קטן נגד השקפת הסנהדרין, הרי הוא מתחייב מיתה.

הרחבה לעניין זקן ממרא בענייני השקפה מצויה בירושלמי סנהדרין א ג:
"אמר ר' זירא נאמר כאן [דברים יז יב] זדון ונאמר להלן זדון [שם יח כב] בזדון דברו הנביא מה זדון שנאמר להלן בנביא השקר הכתוב מדבר אף זדון שנאמר כאן בנביא השקר הכתוב מדבר. אמר ר' חזקיה נאמר כאן [שם יז י] דיבר ונאמר להלן [שם יח כב] אשר ידבר הנביא בשם ה' מה דיבר שנא' להלן בנביא השקר הכתוב מדבר אף דיבר שנא' כאן בנביא השקר הכתוב מדבר".

רבי זירא מלמד אותנו שכמו שבנביא שקר נאמר זדון, כך גם בפרשת של זקן ממרא שכתוב זדון זה בא ללמדנו שזקן ממרא יכול להופיע בצורת נביא שקר ולא רק בצורה של פלפלן הלכתי.
כך גם מלמד אותנו רבי חזקיה שכמו שנאמר דיבר בנביא שקר כך גם בפרשת זקן ממרא שנאמר דבר זה בא ללמדנו שהזקן ממרא יכול להיות גם נביא שקר ולא רק פלפלן.

כדי להבין את הירושלמי נעיין בספר דברים בפרק יז:
(ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּֽין־דָּם׀ לְדָם בֵּֽין־דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּֽוֹ:
(ט) וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל־הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּֽט:
(י) וְעָשִׂיתָ עַל־פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידֽוּ לְךָ מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרֽוּךָ:
(יא) עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַגִּידֽוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹֽאל:
(יב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה בְזָד֗וֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל־הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת־יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל־הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִֽעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵֽל:

מתוך משמעות הכתובים עולה *שיש שתי מערכות:
יש מערכת של כהן ויש מערכת של נביא.
בפסוק יב מבואר שיש שני סוגי זדון: 1."אל הכהן" 2. או "אל השופט".
הזדון לשופט מובן, זהו זדון הלכתי, אבל מהו הזדון לא לשמוע אל הכהן?
לענ"ד על דבר זה מצביע הירושלמי שאומר שיש זדון בהשקפה, במקום לשמוע לכהן נביא השקר רואה את עצמו כנביא, וממציא דברים כביכול בשם ה'.
החידוש העולה מהדברים של הירושלמי הוא, שנביא השקר הוא סוג של זקן ממרא.
גם אדם שחולק על ביה"ד הגדול בהלכה וגם אדם שלא מקבל את סמכותו של הכהן לא מקבלים את המוסדות הרוחניים ובודים להם דת בשם הפלורליזם.

לענ"ד הירושלמי לקח את דבריו שדבר זה אגדה מהגזרה שווה בסנהדרין א ג שהבאנו לעיל.
בספר אגרות ראי"ה חלק א אגרת קג, באגרת מפורסמת של הרב קוק העוסקת בהבדלים בין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ לארץ, הוא שואב מירושלמי זה את המקור לכך שיש מסורת בענייני אגדה ולא רק בענייני הלכה.

הרב צבי יהודה קוק קבע שהירושלמי של "דבר זה אגדה" הוא הבסיס ללימוד אמונה בצורה שיטתית בישיבת מרכז הרב.
הרב צבי יהודה הדגיש שירושלמי זה שמדריך ללימוד אמונה הוא למעשה החידוש המרכזי של ישיבת מרכז הרב וכל הדגשים האחרי הם רק פועל יוצא מחידוש זה.