חיי שעה
סנהדרין עח ע"א
"אמר רבא: ההורג את הטריפה - פטור... ואמר רבא: הרובע את הטריפה - חייב... מהו דתימא: ליהוי כמאן דמשמש מת, וליפטר, קא משמע לן דמשום הנאה הוא, והא אית ליה הנאה".
פירש רש"י: "את הטריפה - אדם טריפה ורבעו חבירו במשכב זכור. חייב - דהא איכא הנאה.
כמאן דמשמש מת - רובע את המת. והא אית ליה הנאה - אבל רובע את המת ליכא הנאה, שעבר חמימותו ולחלחותו ונצטנן".
וקשה, אם האיסור תלוי בחמימות הגוף, וכי יתחייב גם הרובע הרוג שזה עתה הותז ראשו בטרם התקררה גופתו? יתר על כן, מה יהא דין הרובע גופה חמה של מי שנעשה 'צמח', הוא חסר מוח לב וריאה, והוא מונשם בידי מכונה?
אלא שמת מוחלט גם בהיותו חם הריהו כעצים ואבנים ובובה מחוממת. וכל החילוק שבין ההורג את הטריפה לבין הרובע את הטריפה הוא רק בהגדרת זמן מותו. כי הטריפה גלוי שעומד למות ולא נשתיירו לו אלא חיי שעה, לכן הריגתו איננה הריגה שלימה. אולם לענין רביעתו הריהו ככל חי כי לענין חום גופו והנאה אין הבדל בין חיי השעה לחיים שלימים.
