הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"סתמא כרבי..."

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין עח ע"א

 

אמר רבא: הכל מודים בהורג את הטריפה שהוא פטור. בגוסס בידי שמים - שהוא חייב. לא נחלקו אלא בגוסס בידי אדם. מר מדמי ליה לטריפה, ומר מדמי ליה לגוסס בידי שמים. מאן דמדמי ליה לטריפה - מאי טעמא לא מדמי ליה לגוסס בידי שמים? - גוסס בידי שמים - לא איתעביד ביה מעשה, האי איתעביד ביה מעשה. ומאן דמדמי ליה לגוסס בידי שמים מאי טעמא לא מדמי ליה לטריפה? טריפה - מחתכי סימנים, הא - לא מחתכי סימנים.
תני תנא קמיה דרב ששת: +ויקרא כ"ד+ ואיש כי יכה כל נפש אדם, - להביא המכה את חבירו ואין בו כדי להמית, ובא אחר והמיתו שהוא חייב. - אין בו כדי להמית פשיטא! –
אלא: יש בו כדי להמית, ובא אחר והמיתו - שהוא חייב, וסתמא כרבי יהודה בן בתירא.
 

1.
הגמרא מגיעה למסקנה שהברייתא, שנחשבת ברייתא "סתמית" פוסקת כרבי יהודה בן בתירא, במחלוקתו על חכמים במשנתנו.

2.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד הלכה ו:

הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות ומת בין שהכוהו בזה אחר זה בין שהכוהו כאחת כולן פטורין ממיתת בית דין, שנ' כל נפש אדם, עד שיהיה אחד שהרג כל הנפש,
והוא הדין לדחפוהו שנים או שכבשוהו שנים לתוך המים, או שהיו רבים יושבים ויצא חץ מביניהן והרג, כולן פטורין.

הרמב"ם פוסק כחכמים, שאם הכוהו 10 בני אדם – ומת – כולם פטורים.

3.
כסף משנה הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ד הלכה ו:

[ו] הכוהו עשרה בני אדם וכו'. שם פלוגתא דתנאי ופסק כת"ק. ומ"ש והוא הדין לשנים שדחפוהו וכו' פשוט הוא מדאמרינן בגמרא דטעמא דת"ק משום דכתיב ואיש כי יכה כל נפש אדם כל נפש עד דאיכא כל נפש. ומ"ש או שהיו רבים יושבים ויצא חץ מביניהם וכו' גם זה שם (דף פ'):

הרמב"ם פוסק כתנא קמא בסוגייתנו לא כרבי יהודה בן בתירא.

4.
הגמרא הביאה [רב ששת] ברייתא שתומכת באחת השיטות שחולקות במשנה, ובדרך כלל דבר זה מעיד שכך נפסקת ההלכה.

4.1
ובעיקר מכך שהגמרא מציינת במפורש "וסתמא כרבי יהודה בן בתירא" נראה שכך הלכה, ומדוע הרמב"ם פסק שלא רבי יהודה בן בתירא.

5.
המחלוקת במשנתנו מובאת בעוד שתי סוגיות בש"ס:

5.1
בבבא קמא דף י:

... ואיבעית אימא: בפלוגתא לא קמיירי.
ולא? והא אוקימנן דלא כרבי! דלא כר' וכרבנן מוקמינן, כר' יהודה בן בתירא ולא כרבנן לא מוקמינן.

הגמרא מפרשת באופן שמשמע שהיא פוסקת שלא כרבי יהודה בן בתירא.

5.2
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף כו עמוד ב:

ואמר רבה: זרק תינוק מראש הגג ובא אחר וקבלו בסייף - פלוגתא דר' יהודה בן בתירא ורבנן, דתניא: הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות, בין בבת אחת בין בזה אחר זה - כולן
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף כז עמוד א
פטורין, ר' יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה - האחרון חייב, מפני שקירב מיתתו.

מסוגיה זו משמע שהגמרא במפורש לא מכריעה במחלוקת שבמשנתנו.

5.3
לאור האמור לעיל מובן מדוע הרמב"ם פסק כתנא קמא במשנתנו ולא כרבי יהודה בן בתירא.

5.4
כלומר, עדיף לפסוק על פי סוגיה שמשמע מלשונה כמי היא פוסקת מאשר מהוכחה על ידי הביטוי בסוגייתנו שהברייתא הסתמית היא כרבי יהודה בן בתירא.

5.5
ולא כביטוי בסוגייתנו שהוא "וסתמא כרבי יהודה בן בתירא" - 10 מופעים בש"ס

6
ואולי אפשר לומר [חידוש]: ברייתא שמובאת על ידי אמורא באופן אישי ["תני תנא קמיה דרב ששת"] איננה סמכותית עד כדי יכולת להכריע במחלוקת בין תנאים במשנה, למרות שהגמרא עצמה קבעה בסוף הדיון "וסתמא – כרבי יהודה בן בתירא".

6.1
רב ששת הוא זה שקבע את הקביעה הנ"ל לפי האוקימתא שהעמיד בברייתא, ולכן יתכן שאין בזה הכרעה של עורך הגמרא ואין הכרח לפסוק כאותה ברייתא.

6.2
מצד שני – [חידוש] חכמים במשנה יכולים להסביר שהברייתא היא "פשיטא" [כמו שהגמרא מעלה אפשרות כזאת], ובגלל שהיא "פשיטא" לכן לא התפרסמה בין האמוראים, ורק היה אמורא אחד [שלא מפורש בשמו] ש"תני תנא קמיה דרב ששת"

7.
ולכן פסק הרמב"ם כחכמים, ובודאי אם נצרף גם את העיקרון שהלכה כרבים מול יחיד.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)