חבר טוב / רפי זברגר

סנהדרין עו ע''א-ע''ב
 

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הפרק, בדף הקודם, כי אחד מאיסורי עריות עליהם מקבלים עונש שריפה הוא הבא על בתו. הסברנו שמדובר גם בבתו מאנוסתו (לא מאשתו, אלא מאשה אשר אנס אותה).
הגמרא שאלה מהו המקור לדין זה, ומביאה מספר תשובות.
• אביי למד זאת מקל וחומר (אם על בת ביתו נענש בשריפה, קל וחומר על בתו). 
• רבא למד זאת מגזירה שווה כפולה ''הנה'' ''הנה'', ''זימה'' ''זימה'' (בת אנוסתו נלמד מקרובות אשתו (הנה – הנה), ועונש שריפה בקרובות אשתו נלמד מגזרה שווה לחמותו (זימה – זימה)).
• אביו של רבי אבין למד מפסוק בספר ויקרא (כ''א, ט'): וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף. (המילה איש מיותרת לכאורה, והיא מלמד אזהרה לבת אנוסתו).
לאחר שלמדנו עונש של אדם הבא על בת אנוסתו, שואלת הגמרא למקור האזהרה (כידוע, אין עונשין אלא אם כן מזהירים, וגם האזהרה צריכה להיות כתובה בתורה). 
אומרת הגמרא כי לאביי ורבא אין בעיה, שהרי מאותו מקור שהם למדנו את העונש, ניתן ללמוד גם את האזהרה. 
אך לאביו של רבי אבין מחפשים מקור לאזהרת איסור לבוא על ביתו מאנוסתו. 
עונה הגמרא כי המקור לאזהרה הוא מן הפסוק (ויקרא י''ט, כ''ט): אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ.
 

הנושא

ממשיכה הגמרא ושואלת: . וְאַבַּיֵי וְרָבָא הַאי "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ" - מַאי עָבְדִי לֵיהּ?
אביי ורבא אשר אינם צריכים פסוק לאזהרה (אזהרה נלמדת מאותו מקור של העונש (קל וחומר או גזירה שווה)), מה הם לומדים מן הפסוק הנ''ל? 
אָמַר רַבִּי מָנִי: זֶה הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן. כדתניא: "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ" - רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה הַמַּשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לְזָקֵן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: זֶה הַמַּשְׁהֶה בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת". 
רב מני עונה כי לדעת אביי ורבא, הפסוק מדבר על אדם המשיא בִּתו הצעירה לאדם זקן, עובדה העלולה להביא את בִּתו לזנות, שמא לא תמצא עניין בבעלה הזקן. 
לחיזוק דבריו, מצטט רבי מני ברייתא המציגה מחלוקת תנאים לגבי הסבר פסוק זה. 
o רבי אליעזר אומר: המשיא בתו לזקן (הוא התנא המסייע לרבי מני)
o רבי עקיבא אומר כי מדובר באדם המשהה את בתו מלהינשא, כדי שהיא תוכל להמשיך ... ולשרת אותו, כפי שעשתה בצעירותה. 
לאחר שלמדנו בברייתא לעיל את דינו של רבי עקיבא, ממשיכה הגמרא בנושאים דומים, ומצטטת את דברי רב כהנא אשר אמר בשם רבי עקיבא (לאחר תיקון הגרסה בגמרא): אֵיזֶהוּ עָנִי רָשָׁע עָרוּם? זֶה המשהה בִּתּוֹ בּוֹגֶרֶת.
מי הוא אדם עני שאין לו כסף, ולכן מתנהג בערמימות? זהו האדם אשר משהה את נישואי בתו, כדי שייהנה ממנה כמה שיותר, כך שתוכל להמשיך ולשרת אותו גם בבגרותה. 
ומכיוון שציטטנו את דברי רב כהנא בשם רבי עקיבא מביאה הגמרא עוד מימרה בשמו: הֱוֵי זָהִיר מִן הַיּוֹעֲצְךָ לְפִי דַרְכּוֹ
אם אנו שומעים ''עצות מיועצים'', יש לבחון היטב מי היועצים ומה מניע אותם בייעוץ זה. יש להיזהר מאנשים אשר מייעצים מתוך אינטרסים אישיים שלהם, כדוגמת האבא אשר משהה את בתו הבוגרת מלהינשא, וכל הצעה לשידוך בתו, מוצא האבא ''סיבות טובות'' להתנגד ולדחות אותה.  
 

מהו המסר?  

"הגלגול האסוציאטיבי" של הגמרא לעיל, אשר הביאה אותנו למימרה המזהירה אותנו מן היועצים, ממש מעניין ומרתק.
התחלנו מאיסור ''בתו מאנוסתו'' ומשם התגלגלנו והגענו עד ''היועץ בעל נגיעות אישיות''.
זהירות זו שרבי עקיבא מלמד אותנו לשים לב אליה, מלמדת אותנו גם פרק ביחסים בינאישיים. אדם הטוען טענה, יש לבחון היטב, האם אמת בפיו, האם הדברים הינם '''נקיים וטהורים'', או שמא נכנסים לכאן מחשבות אישיות שאינן מעניינו של השואל.
"עצות לא טובות" כאלו גובלות גם באיסור ''אונאת דברים'', באי קיום מצוות ''ואהבת לרעך כמוך'' ועוד.
כשם שחובה עלינו לחבור אל "החברים הטובים" שלנו, כנאמר במסכת אבות (א',ו): וקנה לך חבר, כך עלינו לבחור את היועצים שלנו ואולי נוכל לסכם ולאמר כי "אין יועץ טוב יותר מחבר משמעותי ואמיתי''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]