הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יצחק בר אבדימי - מיהו?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין עו ע"א
בתו מאנוסתו מנין?
- האמר אביי: קל וחומר, על בת בתו ענוש, על בתו לא כל שכן?
- וכי עונשין מן הדין? - גלויי מילתא בעלמא הוא.
רבא אמר: אמר לי רבי יצחק בר אבדימי: אתיא הנה, הנה, אתיא זמה, זמה.
תני אבוה דרבי אבין: לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו, הוצרך הכתוב לומר +ויקרא כ"א+ ובת איש כהן.
- אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה, אף בתו מאנוסתו - היא בשרפה ואין בועלה בשרפה?
- אמר אביי: אמר קרא +ויקרא כ"א+ את אביה היא מחללת - מי שמחללת את אביה, יצתה זו שאביה מחללה.
רבא אמר: בשלמא התם - אפיקתיה מדינא דבת כהן ואוקימתה אדינא דבת ישראל,
הכא - אדינא דמאן מוקמת ליה? אדינא דפנוייה מוקמת ליה?
ראה מה שכתבנו בכמה סוגיות בש"ס - קשור לסוגייתנו
א.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יא
בגמרא:
לבתו מאנוסתו דלא כתיבא.
דאמר רבא אמר לי רבי יצחק בר אבדימי: אתיא הנה הנה, אתיא זימה זימה.
1.
משמע מכאן שרבא היה תלמידו של רבי יצחק בן אבדימי.
2.
תוספות מסכת חגיגה דף יא עמוד ב:
דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי - תרי הוו פי' בפ"ק דיבמות דף ג. ושם) ובפרק כל הבשר (חולין דף קי. ושם).
הוא אומר שהיו שני חכמים בשם זה.
3.
ב.
ראה מה שכתבתי על כך במסכת חולין דף קי:
בגמרא:
כי סליק רבי אלעזר אשכחיה לזעירי, אמר ליה: איכא תנא דאתנייה לרב כחל? אחוייה לרב יצחק בר אבודימי, אמר ליה: אני לא שניתי לו כחל כל עיקר, ורב - בקעה מצא וגדר בה גדר; דרב איקלע לטטלפוש, שמעה לההיא איתתא דקאמרה
מגמרא זו משמע: רבי אלעזר ירד לבבל מארץ ישראל. "זעירי" היה כנראה חברו של "רב". ו"רב יצחק בר אבודימי" היה רבו של רב, זאת אומרת שחי בזמן רבי יהודה הנשיא.
4.
אומר תוס' שהיו שני חכמים בשם "רב יצחק בר אבודימי". אחד – בסוגייתנו – שחי בימי רבי יהודה הנשיא, ואחד – שהיה רבו של רבא.
5.
ב"מנחת יהודה" מסביר את כל הקשיים שמעלה תוס' ואומר, שהיה רב יצחק בר אבודימי אחד ולא שנים.
הוא היה תלמיד של רב ולא רבו של רב.
הוא היה ה"תנא" של רב, דהיינו היה מוסר ומשמיע את דברי רב – רבו - בפי הרבים.
6.
והגמרא שאומרת שהכיר את "רבי" [שבת דף מ עמוד ב] הכוונה - לא לרבי יהודה הנשיא – אלא ל"רב",
7.
והגמרא שמזכירה את "רבא" שהכיר את רב יצחק בר אבודימי [סנהדרין דף עו עמוד א] – מדובר ברבא בר נתן שהיה תלמידו של רב נחמן ושל רב יהודה, וממילא שמע גם מרב יצחק בר אבודימי.
8.
ונראה לי אולי לומר דבר חדש לפי סוגייתנו מסכת חגיגה דף יא:
דאמר רבא אמר לי רבי יצחק בר אבדימי
אם רבא היה תלמידו מדוע לא נאמר "אמר רבא אמר רבי יצחק בר אבדימי", אלא יש לומר שרבא לא היה ממש תלמידו של רבי יצחק בר אבדימי שחי בזמן "רב", והביטוי "אמר לי" משמעו שרבא קיבל עניין זה במסורת "עתיקה" בשם רבי יצחק בר אבדימי. ומתאים מאד לומר על דין מיוחד של עריות - שנלמד בגזירה שוה - שנמסר במסורת.
9.
וגם אולי יש להבדיל בין "רב יצחק" ל"רבי יצחק" וגם בין "אבדימי" ל"אבדומי"
ג
ראה מה שכתבתי על כך על מסכת יבמות דף ג
בגמרא:
בתו עיקר איסורא מדרשא, דאמר רבא, אמר לי רב יצחק בר אבדימי: אתיא +ויקרא י"ח+ הנה +ויקרא י"ח+ הנה, אתיא +ויקרא י"ח+ זמה +ויקרא כ'+ זמה
1.
הגמרא מביאה דרשה שאמר רבא בשם "רב יצחק בר אבדימי".
2.
תוספות מסכת יבמות דף ג עמוד א:
דאמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי - יש מגיהין רב משום דרב יצחק בר אבדימי היה רבו של רב כדאמר בפרק כל הבשר (חולין דף קי. ושם) איכא תנא דאתנייה לרב כחל אחוי ליה לרב יצחק בר אבדימי
ובפ' כירה (שבת מ: ושם) א"ר יצחק בר אבדימי פעם אחת נכנסתי אחר רבי לבית המרחץ כו'
ולא היה רבא בימיו דביום שמת רב יהודה נולד רבא בפ' בתרא דקידושין (ד' עב:)
תוס' אומר שבמקום "רבא" צריך לגרוס "רב", ורב יצחק בר אבדימי היה רבו של "רב". כלומר, רב יצחק בר אבדימי חי בזמן "רבי" כמוכח גם מדברי תוס' שמצטט את הגמרא במסכת שבת.
2.1
אלא שקצת קשה לי, לפי זה, למה לא נאמר בגמרא "אמר רב אמר רב יצחק בר אבדימי", ומדוע נאמר בלשון מיוחדת "אמר לי רב יצחק בר אבדימי"
3.
מביא תוס' את הסבר רבנו תם:
ואר"ת [=ואומר רבנו תם] דע"כ [=דעל כרחך] גרסי' הכא רבא שהיה בר פלוגתיה דאביי ואמר בפ' הנשרפין (סנהדרין עו.) בתו מאנוסתו מנלן אמר אביי ק"ו על בת בתו ענש על בתו לא כ"ש רבא אמר רב יצחק בר אבדימי כו' וצ"ל דתרי יצחק בר אבדימי היו.
באמת יש לגרוס בסוגייתנו "רבא". והוא מוכיח זאת מסוגיה [קצת מקבילה לסוגייתנו] במסכת סנהדרין, שרבא נחלק בדרשתו על דרשת אביי.
ורב יצחק בר אבדימי בסוגייתנו היה רבו של רבא והוא חכם אחר מרב יצחק בר אבדימי שהיה רבו של "רב". כלומר היו שני חכמים בשם רב יצחק בר אבדימי. ונראה לי להעיר, שאולי רבו של רב נקרא "רבי יצחק בר אבדימי" ולא "רב יצחק בר אבדימי".
3.1
ונראה לי אולי לומר, שגם אם מדובר ברבא הרי שעדיין ניתן לומר שמדובר ב"רב יצחק בר אבדימי" שחי בימי "רבי" כמה דורות לפני "רבא", והביטוי "אמר לי רב יצחק בר אבדימי" משמעו, שרבא שמע איש מפי איש - קיבל במסורת - מרב יצחק בר אבדימי, והוא לא שמע ממנו ישירות.
[אולי דומה לביטוי "משמיה ד..."]
ובעניין של "גזירה שוה" באמת מתאים לומר, שמדובר במסורת שעברה מדור לדור [מהתנאים לאמוראים].
ועונה במידה מסויימת על שאלתנו בסעיף הבא - סעיף 4.
3.2
סיכום הדעות על זהותו של רב יצחק בר אבדימי:
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רבי יצחק בר אבדימי א'
רבי יצחק בר אבדימי א' -
תנא בדור החמישי, והוא ר' יצחק רובה (ירו', שבת פ"ג ה"ג), או ר' יצחק רבה (ירו', ברכות פ"ה ה"ב).
מסר משום רבי (ירו', ר"ה פ"א ה"ג) או משום רבינו, והכוונה לרבי (יבמות מ"ה ע"א רש"י).
היה ה"תנא" (שונה משניות וברייתות) בישיבתו של רבי (ירו', מע"ש רפ"ה). ורבי אומר: "שאלון לרבי יצחק רובא, דבחנת ליה כל מתניתא" (שם) ומפרש "פני משה": "כלומר, אף על פי שאני הוא הסותם המשנה, מ"מ מסרתי לו ההבחנה של כל המשנה שהוא יבחין לסדר אותן על הסדר". היה מקורב מאוד לרבי, וליווהו אפילו לבית המרחץ (שבת מ' ע"ב).
אחד מתלמידיו היה רב (חולין ק"י ע"א). מסרו בשמו ר' יעקב בר אידי (ירו', ברכות פ"ה ה"ב) ור' אבא בר יעקב (שם פ"ו ה"א).
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב יצחק בר אבדימי ב'
רב יצחק בר אבדימי ב' -
אמורא בבלי בדור השני - השלישי. היה תלמידו של רב (ברכות ל' ע"ב). תוספות כתבו: "דעל כרחך רב יצחק בר אבדימי הוא תלמידו של רב" (בבא בתרא דף פ"ז עמוד א ד"ה: מי). חברו של רב חסדא, ונחלק עמו תדיר באגדה ובעניני מקראות (סנהדרין נ"ו ע"ב). רבא קבל ממנו (יבמות ג' ע"א).
הנ"ל מתוך "פרוייקט השו"ת" ו"אטלס עץ חיים". וקצת קשה לי בדבריו האחרונים שאומר שהיה גם "תלמידו של רב" וגם "רבא קיבל ממנו" זה לא יתכן כי תלמידי רב היו דור 2 [כמו רב יהודה ורב הונא], ורבותיו של רבא היו דור 3 [כמו רבה ורב יוסף], אלא אם נאמר שהאריך ימים וחי גם בדור 2 וגם בדור 3!
4.
ויש לשאול שאלה עקרונית: כיצד יתכן, שהדין המיוחד במשנתנו - שבתו מאנוסתו היא ערוה - נלמד בגזירה שוה "כפולה" על ידי דרשה של האמורא רבא בשם רבו "רב יצחק בר אבדימי". ועד תקופתו כיצד הבינו את המשנה? וכיצד אמוראים מחדשים "גזירה שוה", והרי הכלל הוא ש"אין אדם דן גזירה שוה מעצמו". ואמנם אם מדובר ברב שאמר בשם רבו - כפירוש תוס' - קצת "פחות" קשה, כי מדובר כבר בדור המעבר בין התנאים לאמוראים! [ראה גם לעיל סעיף 3.1]
5.
אלא יש לומר, שהיה ידוע לחכמים כבר מדורות קדומים שיש גזירה שוה בעניין "בתו מאנוסתו", והאמוראים "רק" מצאו את הפסוק שממנו למדו את "הגזירה שוה".
ד.
6.
והסוגיה המקבילה-המורחבת - סנהדרין דף עו:
7.
בגמרא:
בתו מאנוסתו מנין? - האמר אביי: קל וחומר, על בת בתו ענוש, על בתו לא כל שכן? –
וכי עונשין מן הדין? - גלויי מילתא בעלמא הוא.
רבא אמר: אמר לי רבי יצחק בר אבדימי: אתיא הנה, הנה, אתיא זמה, זמה.
תני אבוה דרבי אבין: לפי שלא למדנו לבתו מאנוסתו, הוצרך הכתוב לומר +ויקרא כ"א+ ובת איש כהן. –
אי מה בת כהן היא בשרפה ואין בועלה בשרפה, אף בתו מאנוסתו - היא בשרפה ואין בועלה בשרפה? –
אמר אביי: אמר קרא +ויקרא כ"א+ את אביה היא מחללת - מי שמחללת את אביה, יצתה זו שאביה מחללה.
רבא אמר: בשלמא התם - אפיקתיה מדינא דבת כהן ואוקימתה אדינא דבת ישראל, הכא - אדינא דמאן מוקמת ליה? אדינא דפנוייה מוקמת ליה?
8.
"האמר אביי" – כך הגירסא ב"שוטנשטיין" וב"בר אילן". ב"מתיבתא" הגירסא היא "אמר אביי".
בפשטות, הגמרא מביאה את המקור שאביי למד ממנו לדין של "בתו מאנוסתו" – שחייב בשריפה.
9.
מה ההסבר לגירסא "האמר אביי" שמשמעותו שאלה?
אלא כנראה יש לומר שאביי עצמו הוא זה ששואל "וכי עונשין מן הדין" [ ולא הגמרא עצמה היא זו ששואלת זאת].
10.
בסוגייה יש שלוש דעות מניין המקור לדין של "בתו מאנוסתו", שחייב בשריפה.
דברי אביי, דברי רבא, ודברי אבוה דרבי אבין.
אם רבי אבין היה מתלמידי אביי ורבא מובן מדוע הוא מופיע אחרון משלושת ההסברים. אולם יש כאן חידוש גדול, שאפילו בתקופתו היו לאמוראים ברייתות שרק הם הכירו אותם.
ואם מדובר ברבי אבין שחי לפני אביי ורבא , מצד אחד ברור מדוע שייך שהוא מביא ברייתא שהיתה מסורת בידו, אולם, מצד שני מדוע דבריו הובאו בסוגיה אחרי דבריהם של אביי ורבא?
אלא יש לומר, מכיון שהגמרא שאלה שאלה על הלימוד של רבי אבין ואביי ורבא ענו על השאלה, לכן הגמרא הביאה את דברי רבי אבין אחרי ה"לימודים" של אביי ורבא ולפני ההסברים של אביי ורבא לדבריו של רבי אבין.
וממילא ברור שמדובר ברבי אבין שחי בתקופת אביי ורבא או לפניהם כך ש"אבוה"=אביו של רבי אבין חי לפני אביי ורבא, כך שהם יכולים להסביר את דבריו.
11.
"אביי ורבא" – הלכה כמי?
12.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ב הלכה ו:
הבא על אשה דרך זנות והוליד ממנה בת אותה הבת ערוה עליו משום בתו
ואף על פי שלא נאמר בתורה ערות בתך לא תגלה מאחר שאסר בת הבת שתק מן הבת ואיסורה מן התורה, ואינו מדברי סופרים, לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים, משום בתו ומשום ערות אשה ובתה. +/השגת הראב"ד/ הבא על אשה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/ אלו השתים אינן אלא לקוברו בין רשעים חמורים עכ"ל.+
הרמב"ם פסק שאיסור הבת הוא מן התורה ולא מדברי סופרים, משום שהתורה אסרה את בת הבת, ולכן לא היתה צריכה לפרש שגם הבת אסורה.
13.
מגיד משנה הלכות איסורי ביאה פרק ב הלכה ו:
[ו] הבא על אשה וכו'. בסנהדרין פרק אלו הן הנשרפין במשנה הבא על בתו ואמרו בגמרא (דף ע') בתו מאנוסתו מנין אמר אביי ק"ו על בת בתו ענוש על בתו לא כ"ש והקשו עליו וכי עונשין מן הדין ותירצו גלויי מילתא בעלמא הוא ורבא יליף לה התם בג"ש. ו
כתב רבינו ואעפ"י שלא נאמר וכו' ואיסורה מן התורה וכו',
הוצרך לזה לפי שיטתו שכתב בס"ה בעיקר השני שכל הדברים הנדרשים באחת מי"ג מדות אין נקראין ד"ת אלא ד"ס ובכאן ביאר שאין בתו בכלל הזה שהרי ככתובה ממש היא וסמך לו הכתוב על בת בתו שנתבארה בתורה שהיא קרובה לו מחמת בתו
וא"א שתהיה בתו מותרת ובתה הבאה מחמתה אסורה.
וכבר כתבתי פ"א מהלכות אישות שחלקו על העיקר הזה שכתב רבינו ושכל הנדרש באחת מי"ג מדות נקרא ד"ת ולדעת זו אין אנו צריכין עתה לזה:
מסביר המגיד משנה שהרמב"ם לשיטתו בספר המצוות, שכל הנלמד מגזירה שוה או משאר המידות שהתורה נדרשת בהן נקרא "דברי סופרים" [ואין למנותו בספר המצוות אף על פי שתוקפם מדאורייתא].
ואילו כאן נקרא "מן התורה" מכיון שבאיסור בת הבת נכלל איסור הבת, ואי אפשר שתהיה בתו מותרת ובתה הבאה מחמתה – אסורה.
14.
וכתב ה"פני יהושע" שהרמב"ם פסק כאביי שהוא גילוי מילתא.
15.
נשאלת השאלה: הרי הכלל הוא שבמחלוקת אביי ורבא – הלכה כרבא. ומדוע הרמב"ם פסק בסוגייתנו כאביי?
16.
יש מיישבים שמהסוגיה בדף עג "עונשין מן הדין" מוכח שהסוגיה פוסקת לפי אביי.
17.
ומדוע לא נכלל מקרה זה ברשימת הסוגיות שבהם ההלכה כאביי [הסוגיות הן: יע"ל קג"ם]?
18.
יש ליישב: גם מפני שאין בסוגייתנו נפקות מעשית בין אביי ורבא – מכיון שהם חלוקים רק על מקור הדין.
וסיבה שניה – כפי שאמרנו, שהסוגיה בגמרא בדף עג-עד פוסקת לפי אביי, ולכן אין זה בכלל הרשימה של יע"ל קג"ם, שבאלה ההכרעה כאביי גם כשאין לדבריו סימכוין ממהלך הסוגיה שזו כוונת הגמרא לפסוק נקודתית כאביי.
