רשע ערום המשהא בתו בוגרת
סנהדרין עו ע"א
"תניא: אל תחלל את בתך להזנותה, רבי אליעזר אומר: זה המשיא את בתו לזקן, רבי עקיבא אומר: זה המשהא בתו בוגרת. אמר רב כהנא משום רבי עקיבא: אין לך עני בישראל אלא רשע ערום, והמשהא בתו בוגרת. - אטו המשהא בתו בוגרת לאו רשע ערום הוא? - אמר אביי: הכי קאמר: איזהו עני רשע ערום - זה המשהא בתו בוגרת".
סוגיה זו צריכה ביאור.
תחילה קשה עצם השאלה: "איזהו עני רשע ערום" – "תנא היכא קאי?!", כלומר, על מה נסובים הדברים? וכי הביטוי 'רשע ערום' מופיע בפסוק, שצריך לבארו?
התשובה היא שרבי עקיבא מתייחס לדברי רבי יהושע רבו במשנה במסכת סוטה דף כ ע"א: "רבי יהושע אומר... הוא היה אומר: חסיד שוטה, ורשע ערום... הרי אלו מבלי עולם". ושם בדף כא ע"ב נחלקו אמוראים רבים בפירוש ביטוי זה.
לפיכך קשה למה אין הסוגיות משולבות? למה פירושו של רבי עקיבא לא הובא בסוגיה שם, והפירושים דשם לא הובאו פה?
על כך כתבו התוספות בעמוד ב: "איזהו עני רשע ערום - 'רשע ערום' איכא טובא, כדמפרש בסוטה בפרק היה נוטל (דף כ. ושם). אבל 'עני רשע ערום' ליכא אלא האי לחודיה".
כלומר שסוגיתנו, עוסקת ב"עני רשע ערום" דוקא, והסוגיה בסוטה, ב'רשע ערום' סתם.
אך קשה, שאם כן חוזרת הקושיה הראשונה, הרי אין מקור לביטוי "עני רשע ערום" שצריך לבארו.
עוד קשה, שמילת 'עני' אינה חלק מהרוע שב"רשע ערום", אלא גורם מיקרי, הרי המשהא בתו בוגרת ואינו עני הוא "רשע ערום" אף יותר!
גם קשה, וכי ערמה יש בכך שמשהא בתו בוגרת כדי לחסוך מעותיו?
אלא שהמילה "ערום" בדברי רבי עקיבא מושתתת על הפסוק ביחזקאל טז, ז: וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי... שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה. מכאן שבעידן ההתבגרות, כאשר: שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ, נחשבת הבת לערומה. כי רק בבא יצר הרע מתקיים: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם (בראשית ג, ז).
וכך מבואר במסכת קידושין דף פא ע"ב: "הגדילו - זה ישן בכסותו וכו'. וכמה? אמר רב אדא בר רב עזא אמר רב אסי: תינוקת - בת תשע שנים ויום אחד, תינוק - בן שתים עשרה שנה ויום אחד. איכא דאמרי: תינוקת - בת שתים עשרה שנה ויום אחד, תינוק - בן שלש עשרה ויום אחד. וזה וזה, כדי שיהיו שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ. אמר רפרם בר פפא א"ר: חסדא: לא שנו אלא שאינה בושה לעמוד לפניו ערום, אבל בושה לעמוד לפניו ערום - אסור; מאי טעמא? יצר אלבשה".
כלומר, שכאשר הבת בושה לעמוד לפני אביה ערום, סימן הדבר שכבר נכנס בה היצר, ומתחילה היא להתבגר, וכבר היא אסורה לישון במיטתו בלא כסות.
ומטעם זה דעת הטור (או"ח סימן טז) "שיעור טלית להתחייב בציצית, כל שקטן בן ט' שנים יכול לכסות בה ראשו ורובו". וכדברי הנמוקי יוסף (מנחות דף יא ע"ב ד"ה טלית, הובא בבית יוסף שם) "טלית שהקטן המתבייש לצאת לחוץ בלא כסות מתכסה בה ראשו ורובו חייבת, דכסותו קרינן ביה".
כלומר שמגיל ט' שנים מתבייש לצאת ערום, וזקוק לכיסוי, וקרינן ביה: כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ (דברים כב, יב).
בסוגיה בסוטה מובאים הפירושים ל"רשע ערום" מלשון עורמה וערמויות.
ואילו רבי עקיבא, כשם שדרש כאן את הפסוק "אל תחלל את בתך להזנותה" - "רבי עקיבא אומר: זה המשהא בתו בוגרת", כך דורש הוא את הביטוי 'רשע ערום' שבדברי רבי יהושע רבו מלשון עֵרוֹם וְעֶרְיָה, שלמרות שבתו כבר באה למידה זו הוא אינו חש להשיאה.
ואביי אינו חולק לגמרי על הניסוח הראשון, "אין לך עני בישראל, אלא רשע ערום". כלומר - אין לך עני בישראל שרשאי לחמוק מחובתו משום קשיי עניותו, ולהשהות בתו בוגרת. אלא נחשב לרשע ערום.
