הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מדשקיל וטרי"; "חד אמר... וחד אמר..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין עה ע"א
אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא.
ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שתבעל.
אמרו חכמים: ימות, ואל תבעל לו.
- תעמוד לפניו ערומה? - ימות ואל תעמוד לפניו ערומה.
- תספר עמו מאחורי הגדר? - ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.
פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי שמואל בר נחמני.
חד אמר: אשת איש היתה,
וחד אמר: פנויה היתה.
בשלמא למאן דאמר אשת איש היתה - שפיר.
אלא למאן דאמר פנויה היתה מאי כולי האי?
- רב פפא אמר: משום פגם משפחה.
רב אחא בריה דרב איקא אמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות.
ולינסבה מינסב!
- לא מייתבה דעתיה, כדרבי יצחק,
דאמר רבי יצחק: מיום שחרב בית המקדש ניטלה טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה, שנאמר +משלי ט'+ מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. הדרן עלך בן סורר ומורה.
1.
רב מסר מקרה שהובא לפני "חכמים". נראה לי שמדובר כנראה ברבותיו של "רב", ואולי מדובר אפילו בחכמי התנאים בתקופת "רבי".
2.
"רב" לא ניסח את ההלכה עצמה בלבד, אלא הביאה בתור עדות היסטורית.
3.
הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים לגבי המקרה שהביא רב, האם מדובר היה באשה נשואה, או באשה פנויה.
3.1
המחלוקת מובאת בסגנון של "חד אמר... וחד אמר..."
4.
רב פפא ורב אחא בריה דרב איקא נחלקו בטעמו של מי שסובר שהיה מדובר אפילו באשה פנויה.
5.
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ט:
מי שנתן עיניו באשה וחלה ונטה למות ואמרו הרופאים אין לו רפואה עד שתבעל לו, ימות ואל תבעל לו אפילו היתה פנויה, ואפילו לדבר עמה מאחורי הגדר אין מורין לו בכך וימות ולא יורו לדבר עמה מאחורי הגדר שלא יהו בנות ישראל הפקר ויבואו בדברים אלו לפרוץ בעריות.
הרמב"ם פוסק כדעה המחמירה במחלוקת - לעיל בסעיף 3.
6.
כסף משנה הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ט:
[ט] מי שנתן עיניו באשה וכו'. מעשה בסנהדרין סוף פרק בן סורר (דף ע"ה) ואיכא מ"ד התם דאשת איש היתה ואיכא מ"ד דפנויה היתה ושקלו וטרו אליביה מ"ט אסרו לו לספר עמה ואמר רב אחא כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ושם הקשו ולינסבה ותירצו דלא מייתבא דעתיה דכתיב מים גנובים ימתקו:
הוא מנמק את פסק הרמב"ם בכך, שהאמוראים - לעיל בסעיף 4 - נחלקו אודות הדעה המחמירה - "פנויה היתה" - משמע שהלכה כמותה. משמע מדבריו, שמדובר בכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".
7.
זרע יצחק הלכות יסודי התורה פרק ה הלכה ט
[ט] מי שנתן וכו'. נ"ב נראה מדברי רבינו שפוסק כמ"ד פנויה היתה ואף על גב דפלוגתא היא וספק נפשות להקל
נראה שטעמו הוא משום דשב ואל תעשה שלא לספר עמה
נימוק א לפסק הרמב"ם: בגלל שיש מחלוקת הרי שיש לפסוק "שב ואל תעשה עדיף", כלומר אפילו אם מדובר באשה פנויה לא "יספר עימה"
7.1
נימוק שני:
ותו כיון דחזינן דרב פפא ורב אחא יהבי בה טעמא אלמא דס"ל הכי כך מצאתי בבית יוסף יו"ד סי' קנ"ז עיין שם:
כנראה שדומה לאמור לעיל בסעיף 6.
7.2
ואולי האמור לעיל בסעיף 7.1 הוא כלל כולל ומקיף יותר מהכלל האמור לעיל בסעיף 6. כלומר, חכם שמנמק דעה אחרת מוכיח שהוא פוסק כמותו [אפילו אם אין ממש שקלא וטריא].
8.
ונראה לי לומר דבר "חידוש": האמור לעיל בסעיף 3+3.1 אין הכוונה שהם נחלקו מה היתה העובדה במקרה שהביא "רב", אלא הם נחלקו מה יהיה הדין במקרה של "פנויה" [גם אם במקרה שהביא "רב" היה מדובר בנשואה].
8.1
לפי זה יוצא, שבסוגייתנו משמעות הביטוי "חד אמר... וחד אמר..." איננה מה היה מבחינה עובדתית, אלא, כיצד יש לפסוק להלכה במקרה של פנויה.
