צמצום נזקים / רפי זברגר

סנהדרין עג ע''ב - עד ע''א
 

הקדמה

למדנו בדף קודם את הפסוק המהווה מקור לדין רודף אחרי אונס נערה מאורסה: וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת. מן המילים חֵטְא מָוֶת למדנו שם בברייתא כי ישנם עריות נוספות, בנוסף לנערה מאורסה, שגם עליהם חל דין רודף. למדנו שם כי גם המנסה לעבור על משכב זכור, או ערווה המחייבת כרת או מיתת בית דין – כל אלו, ניתן להציל את הנרדף ע''י הריגת הרודף. 
בהמשך הדף, מקשה הגמרא סתירה מן המשנה במסכת כתובות (כט.) על דין רודף באיסורי ערווה המחייבים כרת: ורמינהו, ואלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו. משנה זו פוסקת כי אדם הבא על אחותו, שהיא אסורה עליו באיסור כרת, חייב לשלם לה חמישים שקל כדין אונס. שואלת הגמרא: אם היה מותר (ואולי אף מצווה) להרוג את האדם שמנסה לעבור איסור ערווה שחייבים כרת (רודף) הרי שאותו רודף בעצם חייב דין מוות (ע''י המציל את הנרדפת), ולפי הכלל של ''קים ליה בדרבה מיניה'' אין לחייבו ממון (כלל זה קובע כי אין המתחייב על מעשה אחד שני עונשים – מקבל את העונש החמור יותר, ואצלנו: אם מגיע לו מוות, אין לחייבו ממון). על שאלת זו של הגמרא, ישנן חמש תשובות, אנו נתמקד במאמר זה בתשובה החמישית של אביי המובאת בדף שלנו.
 

הנושא

אביי אמר: ביכול להציל באחד מאבריו ורבי יונתן בן שאול היא, דתניא, רבי יונתן בן שאול אומר: רודף שהיה רודף אחר חברו להורגו ויכול להצילו באחד מאבריו ולא הציל - נהרג עליו. 
אביי מעמיד את המשנה המחייבת קנס חמשים שקל באדם הבא על אחותו, כאשר המציל יכול להציל את האשה (אחות ה"רודף") ע''י פגיעה באחד מאברים של הרודף, ובכך היה מנטרל את זממו לבוא על אחותו. מקור דין זה הוא דברי רבי יונתן בן שאול, אשר קבע כי רודף חייב לעשות כל מאמץ להציל את הנרדף ללא הריגת הרודף. יש לנטרלו בכל דרך אפשרית אם ע''י פגיעה באחד מאברים שלו, כמו לקטוע לו רגל וכדו', או בכל דרך אחרת - הרי הוא מחויב לכך. ואם אינו עושה כך, אלא ישר הורג אותו – המציל בעצמו מתחייב מיתה על שהרג "בחינם" את הרודף. 
מסכמת הגמרא את התשובה לסתירה: כיוון שאין לרודף דין מוות (אלא פגיעה אחרת), לכן הוא מתחייב בחמישים שקל. 
 

מהו המסר?  

למדנו היום את דינו של רבי יונתן, המחייב אותנו לעשות מאמצים כבירים על מנת ''להקטין נזקים עד כמה שניתן'', גם אם המצב מתיר לנו באופן עקרוני להרוג אותו.
דין זה מלמד אותנו להיות זהירים בכל הקשור לזולת. לפקוח שתי עיניים בכל מצב ועניין: מצד אחד לראות האם ניתן לסייע, לעזור ולהקל, ומנגד – אם אין ברירה וצריך לפגוע באדם על מנת להציל מישהו אחר, במקרים שהתורה מתירה לעשות זאת, יש למצוא את אופן הפגיעה הקטן ביותר על מנת שנוכל להציל את הנפגע וגם להקטין את הנזק בפוגע.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסי, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]