מיתתן של צדיקים רע להן
סנהדרין עא ע"ב
"משנה... מיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, לצדיקים - רע להן ורע לעולם".
ואילו במסכת בבא קמא דף ס ע"א: "תאני רב יוסף, מאי דכתיב: (שמות יב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר? כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים; ולא עוד, אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר: (יחזקאל כא) והכרתי ממך צדיק ורשע. בכי רב יוסף, כולי האי נמי לאַיִן דומין! אמר ליה אביי: טיבותא הוא לגבייהו, דכתיב: (ישעיהו נז) כי מפני הרעה נאסף הצדיק".
ופירש רש"י: "טיבותא הוא - שלא יראו ברעה העתידה לבא דכתיב כו'".
ולכאורה קשה על אביי מדברי משנתינו שמיתתן של צדיקים רע להן!
אלא יש לפרש את דברי אביי 'טיבותא הוא לגבייהו', שאינם דומין לאַיִן, כי הסתלקותם אינה לשוא, אלא זכות גדולה היא להם, שמכפרת על הדור, שלא תבא אותה צרה.
וכמו שאמרו במסכת מועד קטן דף כח ע"א: "אמר רבי אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה - לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת - אף מיתתן של צדיקים מכפרת. אמר רבי אלעזר: למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה? - מה בגדי כהונה מכפרין - אף מיתתן של צדיקים מכפרת".
ושיעור הכתוב בישעיהו נז, א: הַצַּדִיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב, וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. מִפְּנֵי הָרָעָה – כדי שלא תבא. וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב – כי אותה רעה נתבטלה. שכיון שנתכפר העון נתבטלה הגזירה.
