שיעורים בהגדות חז"ל / הרב חנוך גבהרד
מַלְכֻיּוֹת, זִכְרוֹנוֹת, שׁוֹפָרוֹת
בַּתּוֹרָה כָּתוּב שֶׁצָּרִיךְ לִתְקֹעַ בְּשׁוֹפָר, וְאֶת הַמִּצְוָה הַזּוֹ הִיא הִגְדִּירָה כְּ'זִכָּרוֹן', וְאָמְרָה: "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג/כד), עַל כֵּן נֶאֱמַר בַּגְּמָרָא: "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה; "מַלְכֻיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת". מַלְכֻיּוֹת כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא לְפָנַי זִכְרוֹנְכֶם לְטוֹבָה, וּבַמֶּה? בְּשׁוֹפָר (ראש השנה לד/ב).
כְּדֵי לְהָבִין כֵּיצַד מַכְנִיס הַשּׁוֹפָר אֶת הַזִּכָּרוֹן אֶל הַמַּלְכוּת, יֵשׁ לְהַמְחִישׁ זֹאת בְּסִפּוּר כְּדִלְהַלָּן.
לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים הָיָה תַּלְמִיד מְאֹד מֻצְלָח, יְרֵא- שָׁמַיִם, חָכָם, עָדִין, בַּעַל מִדּוֹת טוֹבוֹת, יְפֵה – תֹּאַר, בְּקִצּוּר, כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת, אֲבָל... מָה הָ'אֲבָל'? בִּצְעִירוּתוֹ נֶחְבַּל בְּרַגְלוֹ וְזֶה גָּרַם לוֹ לִצְלִיעָה קַלָּה. לֹא נָכֶה, לֹא כִּסֵּא -גַּלְגַּלִּים, לֹא מַקֵּל הֲלִיכָה, מוּכָן לִצְעֹד מֶרְחָק רַב, אֲבָל לֹא הוֹלֵךְ זָקוּף וְיָשָׁר כְּכָל בְּנֵי -גִּילוֹ, אֶלָּא מִתְכּוֹפֵף קִמְעָה יְמִינָה בְּכָל פְּסִיעָה. כָּל מִי שֶׁהִכִּיר אוֹתוֹ, אָהַב אוֹתוֹ, מִמֵּילָא לֹא יָכוֹל הָיָה לָשִׂים לֵב לַמּוּם הַפָּעוֹט הַזֶּה.
וַיְהִי הַיּוֹם אוֹמֵר הָרַב לְרַבָּנִיתוֹ: בָּרוּךְ ה', יֵשׁ לָנוּ בַּת צְנוּעָה, מֻכְשֶׁרֶת וִירֵאַת שָׁמַיִם, אוּלַי נַצִּיעַ אוֹתָהּ לַבָּחוּר הַמַּקְסִים מֵהַיְשִׁיבָה שֶׁלִּי?
הַשִּׁיבָה הָרַבָּנִית: "נִדְמֶה לִי שֶׁהַהֲלִיכָה שֶׁלּוֹ אֵינָהּ כָּל -כָּךְ יְשָׁרָה", אָכֵן כֵּן אִשֵּׁר הָרַב, אֲבָל זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ גִּינֶטִי, תּוֹרַשְׁתִּי, אֶלָּא בְּגִיל צָעִיר נִשְׁבַּר קַרְסוּלוֹ, וְהָרוֹפְאִים עִצְּבוּ אֶת זֶה כְּפִי שֶׁהֵם הִצְלִיחוּ, וְעִם זֶה אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בִּבְרִיאוּת אֵיתָנָה, עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.
הִמְשִׁיכָה הָרַבָּנִית וְשָׁאֲלָה: "לָמָּה שֶׁהַבַּת הַמֻּשְׁלֶמֶת שֶׁלָּנוּ תִּקַּח בַּעַל -מוּם"? עָמַד הָרַב עַל דַּעְתּוֹ, וְאָמַר שֶׁזֶּה הַמּוּם הֲכִי קָטָן שֶׁהוּא מַכִּיר, וּבְיַחַס לַמַּעֲלוֹת הַנִפְלָאוֹת שֶׁל הַנַּעַר, זֶה אַיִן וְאֶפֶס.
הָרַבָּנִית בְּשֶׁלָּהּ: בַּת מֻשְׁלֶמֶת אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְפַּשֵּׁר עַל בַּעַל מוּם! הָרַב נִסָּה לְרַכֵּךְ אֶת דַּעְתָּהּ, אֲבָל הִיא נוֹתְרָה תַּקִּיפָה: "לֹא יַעֲלֶה וְלֹא יָבוֹא"!
לִפְנֵי יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים שָׁנִים הָיָה הָרַב חָתָן צָעִיר, וְאָז הִבְטִיחַ לַאֲבִי הַכַּלָּה שֶׁהוּא יְכַבֵּד אֶת בִּתּוֹ, וְאֵין לוֹ תָּכְנִית לְהָפֵר אֶת הַהַבְטָחָה, הוּא גַּם נִזְכַּר שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (בראשית כא/יב). גַּם מַאַמְרֵי חֲזַ"ל לָרֹב צָצוּ בְּזִכְרוֹנוֹ, עַל כְּבוֹד הָאִשָּׁה וְנִהוּל הַבַּיִת עַל מֵי -מְנוּחוֹת. בִּכְאֵב -לֵב נֶאֱלַץ הָרַב לִגְנֹז תָּכְנִית שֶׁכָּל -כָּךְ קָסְמָה לוֹ.
יָמִים אֲחָדִים אַחַר -כָּךְ, הִצְטַנֵּן הָרַב בְּשַׁפַּעַת עוֹנָתִית שִׁגְרָתִית וַעֲמָמִית, וּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לָלֶכֶת לַתְּפִלָּה לַמְרוֹת חֻלְשָׁתוֹ, שָׁאַל בַּעֲדִינוּת אֶת הָרַבָּנִית, אִם הִיא תַּסְכִּים לְהָכִין לוֹ מַשְׁקֶה חַם, וְעוֹד צִיֵּן: "בְּלִי סֻכָּר", כִּי אוּלַי הַהַמְתָּקָה נֶחְשֶׁבֶת כַּאֲכִילָה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְהוּא דָּבָר לֹא נָכוֹן, לְפָחוֹת לֹא אֵצֶל אֲנָשִׁים בְּרִיאִים, וְהוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ בָּרִיא. הָרַבָּנִית הִיא "אֵשֶׁת חַיִל עוֹשָׂה רְצוֹן בַּעְלָהּ" (תנדב"א, מובא ברמ"א אהע"ז סט/ז), הִזְדָּרְזָה לְהָכִין לְרַב אֶת מְבֻקָּשׁוֹ. בַּמִּטְבָּח מָעֲדָה הַצַּדִּיקָה וְשָׁבְרָה אֶת קַרְסוּלָהּ. כַּאֲשֶׁר הַכְּאֵב וְהַטִּפּוּלִים כְּבָר הָיוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם, רַק נוֹתְרָה צְלִיעָה כְרוֹנִית, שָׁאֲלָה הָרַבָּנִית אֶת הָרַב בְּכֵנוּת וּבְהַכְנָעָה, הַאִם אֵין הָרַב סָבוּר שֶׁהָעֹנֶשׁ הַזֶּה הָיָה, בִּגְלַל שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.
עַד כָּאן הַסִּפּוּר. אָנוּ יוֹדְעִים מֶה הָרַב עָנָה, הִסְבִּיר וְהִתְנַצֵּל, אֲבָל זֶה כְּבָר מְיֻתָּר. מִכָּאן וְהֵילָךְ צְרִיכִים אָנוּ לְנַתֵּחַ לְבַדֵּנוּ אֶת הַמְאֹרָע, מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ פּוֹגְשִׁים כָּאֵלֶּה דְּבָרִים עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל. צְרִיכִים אָנוּ לִזְעֹק בְּקוֹל רָם: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵיזֶה פֵּרוּשׁ מְעֻוָּת נוֹתְנִים הַבְּרִיּוֹת לִמְאֹרָעוֹת. הֲרֵי בְּעַשְׂרוֹת מְקוֹמוֹת יֶשְׁנָה הַבְטָחָה מְפֹרֶשֶׁת, שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה אֵינוֹ נִזּוֹק (פסחים ח/א), וּמֵעוֹלָם לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת נֶזֶק וְצַעַר מִמַּעֲשֵׂה חֶסֶד (רמב"ם מתנות עניים י/ב). עוֹד אַלְפֵי פְּעָמִים מֻזְכָּר בַּתּוֹרָה, בַּתַּנַ"ךְ, בַּחֲזַ"ל וּבְסַפְרוּת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁה' מְנַהֵל אֶת עוֹלָמוֹ בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה שֶׁפָּסְלָה בָּחוּר טוֹב בִּגְלַל קַרְסוֹל שָׁבוּר, עַכְשָׁו נִשְׁבַּר לָהּ בְּעַצְמָהּ הַקַּרְסוֹל, וְהִיא מַמְצִיאָה סִבּוֹת הֲזוּיוֹת, שֶׁזֶּה בִּגְלַל מַעֲשֵׂה חֶסֶד שֶׁהִיא עָשְׂתָה, בִּמְקוֹם לְהָבִין דָּבָר כָּל כָּךְ פָּשׁוּט, שֶׁיֵּשׁ דִּין וְיֵשׁ דַּיָּן, וְהָעוֹלָם מִתְנַהֵל בְּ'מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה'.
כְּלוֹמַר: יֵשׁ 'מַלְכֻיּוֹת' וְיֵשׁ 'זִכְרוֹנוֹת', אֲבָל צָרִיךְ אֶת הַשּׁוֹפָר כְּדֵי לְחַבֵּר בֵּינֵיהֶם נָכוֹן, וְלֹא לְאַפְשֵׁר לְמַאֲוַיֵּי -הַלֵּב לְהַמְצִיא תֶּאוֹרְיוֹת יְדִידוּתִיּוֹת.
