לא לעבוד בלחץ / רפי זברגר

סנהדרין סד ע''א
 

הקדמה

למדנו במשנה בדף ס: כי הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתה. רש''י על המשנה מתאר עבודה זרה זו: מצדדים שלש אבנים, אחת מכאן ואחת מכאן, ואחת מלמעלה על גביהן וקוראים אותה מרקוליס, ועובדים אותה בזריקת אבנים.   כלומר יש עבודה זרה שאופן עבודתה היא זריקת אבנים עליה, ולכן מתחייב בסקילה (אם במזיד ובהתראה). 
 

הנושא

מחדדת הגמרא איסור זה וקובעת: הזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו אע"ג דמיכוין למירגמיה
האיסור לזרוק אבן על מרקוליס היא גם כאשר אדם מתכוון ''לרגום'' אותה באבנים מתוך זלזול וביזוי. כל זאת כיוון שזו דרך העבודה שלה, זריקת אבנים כלפיה, ולכן כל זריקה אסורה. הגמרא מספרת סיפור על רב מנשה:
רב מנשה הוה קאזיל לבי תורתא אמרו לו ע"ז היא דקאי הכא שקל פיסא שדא ביה אמרו לו: מרקוליס היא אמר להו: הזורק אבן למרקוליס. רב מנשה הגיע למקום שנקרא ''בי תורתא''. אמרו לו שיש במקום זה עבודה זרה. לקח רב מנשה רגב אדמה וזרק כלפי אותה עבודה זרה. ואז סיפרו לו כי עבודה זרה שם היא מסוג ''מרקוליס''. ענה להם רב מנשה, כי כתוב במשנה שלנו ''הזורק אבן למרקוליס'' – מאופן ביטוי ''למרקוליס'' הבין רב מנשה כי מדובר באדם הזורק לכבוד מרקוליס, והוא זרק מתוך ביזוי והשפלה, לכן חשב רב מנשה כי עשה כהוגן. לא נחה דעתו של רב מנשה, הלך לבית המדרש ושאל שם האם נהג כשורה. ענו לו: הזורק אבן במרקוליס תנן באף על גב דמיכוין למירגמיה.
לשון המשנה היא ''במרקוליס'' ולא ''למרקוליס'' ולכן, כל אדם הזורק אבן לעבר עבודה זו עובר באיסור, גם אם כוונתו הייתה לבזותה. כששמע זאת רב מנשה אמר להם: איזיל אישקלה. אלך ואטול את אותו רגב עפר שזרקתי. 
אמרו לו: אחד הנוטלה ואחד הנותנה חייב כל חדא וחדא רווחא לחבירתה שביק. אחד השם ואחד הנוטל משם חייב, כיוון שאם הוא נוטל את האבן (או העפר) הוא ''מפנה מקום'' לזרוק אבנים אחרות. 
 

מהו המסר?  

למדנו היום כי אין לעשות דברים מתוך לחץ. רב מנשה ''נלחץ'' מכך שהוא זרק באיסור עפר כלפי עבודה זרה, ומיד רצה ליטול את העפר בחזרה. אמרו לו: עצור. אל תעבוד מתוך לחץ, שכן גם לקחת את העפר אסור בתכלית האיסור.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]