דאגה לזולת / רפי זברגר

סנהדרין סב ע''א-ע"ב
 

הקדמה

הגמרא מספרת כי רבן יוחנן בן זכאי ציטט לפני רבי יוחנן ברייתא מסוימת, ותגובת רבי יוחנן הייתה: פוק תני לברא. כלומר: "הוצא ברייתא זו מחוץ לכותלי בית המדרש", כיוון שאינה מדויקת בלשונה. סיפור זה נמצא בשני מקומות בדף שלנו. בתחילת עמוד א' מביאה הגמרא כי רבי יוחנן ציטט ברייתא העוסקת בדיני עבודה זרה (זהו ההקשר למסכתנו), ואילו בעמוד ב' ברייתא בנושא אחר. בשני המקרים, הגמרא מנסה לדחות את דברי רבי יוחנן, ולהסביר בכל אופן את משמעותה של הברייתא. אנו נתמקד במקום השני.  
 

הנושא

כאשר הגיע רב שמואל, בנו של יהודה, מארץ ישראל לבבל, אמר כי הדיון בין רבן יוחנן בן זכאי לרבי יוחנן היה על הברייתא הבאה (שניהם אמוראי ארץ ישראל, ולכן רב שמואל שהגיע מהארץ, סיפר בדיוק מה קרה שם).
חומר בשבת משאר מצות חומר בשאר מצות מבשבת חומר בשבת שהשבת עשה שתים בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת מה שאין כן בשאר מצות, חומר בשאר מצות שבשאר מצות שגג בלא מתכוין חייב מה שאין כן בשבת.
הברייתא משווה בין דין שבת לשאר מצוות, כאשר יש חומרה בשבת יותר משאר המצוות, ויש חומרה בשאר המצוות יותר משבת. החומרה בשבת, כאשר עוברים על שתי עבירות בשבת בהיעלם אחד (שתי העבירות נעשו בשוגג, ולא נודע בין שתיהן על האיסור) חייבים על כל עבירה ועבירה, לעומת שאר עבירות שחייבים רק על עבירה אחת. 
החומרה בשאר עבירות, בדין של אינו מתכון בשוגג – בשאר עבירות חייב ובשבת פטור. 
הגמרא מנסה להעמיד ולהסביר את הרישא העוסקת בחומרת שבת משאר עבירות בשתי אפשרויות, ללא הצלחה:
1. דעבד קצירה וטחינה דכוותה גבי שאר מצות דאכל חלב ודם – עשה שתי מלאכות בשבת, כמו קצירה וטחינה, לעומת שתי עבירות שאינן בשבת כגון אכילת חלב ואכילת דם. 
דחיה: הכא תרתי מיחייב והכא תרתי מיחייב – גם בשבת וגם בשאר עבירות חייב על שתי העבירות.
2. דאכל חלב וחלב דכוותה גבי שבת דעבד קצירה וקצירה – אכל פעמיים חלב לעומת שתי פעולות של קצירה. 
דחיה: הכא חדא מיחייב והכא חדא מיחייב
לכן אומרת הגמרא: והיינו דאמר ליה פוק תני לברא – לכן ביקש רבן יוחנן בן זכאי להוציא ברייתא זו, כיוון שלדעתו היא משובשת. 
הגמרא מנסה בכל כוחה לדחות את מסקנתו של רבן יוחנן בן זכאי, ולא ''להוציא'' את הברייתא מן הספר. בסופו של הדיון מגיעה הגמרא למסקנה כי ניתן בכל אופן להסביר את הברייתא, כאשר ההעמדה של ''שאר מצוות'' האמורות ברישא מדברות רק על עבודה זרה, ואילו ''שאר מצוות'' האמורות בסיפא עוסקות בכל שאר המצוות. 
רבי יוחנן לשיטתו, לא מעמיד משנה או ברייתא בשתי העמדות שונות לרישא ולסיפא, ולכן ביקש ''להוציא'' ברייתא זו. 
  

מהו המסר?  

ראינו היום כי ''קשה לגמרא להוציא ברייתא מתוך בית המדרש''. "הגמרא" תעשה כל מאמץ, למצוא כיצד להעמיד את הברייתא ולהסבירה היטב, על מנת שנוכל ''להשאירה'' בבית המדרש.
הנחת היסוד היא שמאחורי הברייתא עומדים רבנים וחכמים שכתבו את הדברים, ואם אנו ''מוציאים'' את הברייתא מבית המדרש, כאילו שהוצאנו את החכמים מבית המדרש. אין דבר קשה מזה, להוציא חכם מכותלי בית המדרש החוצה, לכן משתדלים מאוד שלא להגיע למסקנה מרחיקת לכת כזאת, ועושים כל מאמץ למנוע זאת.
נלמד מהנהגה זו גם לחיינו. לשים לב ולהתייחס לכל בן אדם הנמצא בחברתנו, באזור מגורים או בעבודה, ואם חשים שהוא צריך סיוע או עזרה, להושיט יד ולעזור. בוודאי ובוודאי שלא לגרום לו לעוגמת נפש, כמו זאת הנגרמת מהוצאת אדם מהחברה ומהקהילה בה הוא נמצא. אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך – זהו כלל גדול בתורה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]