ציניות / רפי זברגר

סנהדרין סא ע''א-ע"ב
 

הקדמה

המשנה בדף ס' עסקה באסור עבודה זרה, אחת העבירות עליהן מתחייבים סקילה. המשנה פירטה על אילו סוגי עבודה זרה מתחייבים ואלו לא. הגמרא מרחיבה כהרגלה בנושאים אלו, ובמסגרת מאמר זה נתמקד באדם האומר כי ילך לעבוד עבודה זרה, האם גם אמירה זו מחייבת אם לאו. 
 

הנושא

הגמרא פותחת את הדיון בסיפור על רב המנונא שאבדו לו השוורים שלו, וכשיצא לחפשם פגש את רבה אשר הקשה בפניו על סתירה לכאורה בין שתי משניות. למרות טרדתו של רב המנונא בחיפוש שווריו, הקשיב לרבה ואף ענה לו:
רמא ליה מתני' אהדדי תנן: העובד עבודת כוכבים. עובד –אין, אומר – לא. והאנן תנן: האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד.
במשנתנו שנינו כי עובד עבודת כוכבים מתחייב בסקילה. מסיק מכך רבה, כי רק מי שעובד חייב סקילה אך אדם האומר כי רוצה לעבוד אינו מתחייב. לעומת זאת, המשנה בדף ס''ז העוסקת במסית לעבודה זרה, ואומר לחברו אלך ואעבוד עבודה זרה, או לחבריו נלך ונעבוד עבודה זרה – מתחייב סקילה. לכאורה סתירה למשנתנו.
רב המנונא ענה לרבה ואמר: באומר: איני מקבלו עלי אלא בעבודה.
רב המנונא מעמיד את המשנה שלנו במקרה שאמר במפורש: איני מקבל לעבוד עבודה זרה אלא רק בעבודה. לכן, אומר רב המנונא, במקרה כזה באמת אמירה אינה מחייבת, אך אם אמר סתם אלך ואעבוד, או נלך ונעבוד – הרי הוא מתחייב בסקילה.
רב יוסף "לא נבהל" מהסתירה בין המשניות, ואומר כי באמת יש סתירה ויש מחלוקת בין המשניות, כמו מחלוקתם של רבי מאיר ורבי יהודה בברייתא הבאה:
דתניא: האומר בואו ועבדוני רבי מאיר מחייב ור' יהודה פוטר.
הברייתא עוסקת באדם העושה עצמו אליל, ומסית את חבריו לעבוד אותו. רבי מאיר מחייבו בסקילה, ורבי יהודה פוטר.  בתחילה ניסה רב יוסף להסביר את מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה, האם אמירה בלבד מחייבת או לא. אך בסופו של דבר, חזר בו רב יוסף, ואמר כי גם רב יהודה סובר שבאמירה בלבד מתחייבים בסקילה, ולכן הסביר את מחלוקתם בדרך אחרת: 
במסית לעצמו ואמרי ליה אין קמפלגי, מר סבר מסית לעצמו - שמעי ליה ואין דקאמרי ליה - קושטא הוא. ומר סבר מסית לעצמו - לא שמעי ליה, מימר אמרי: מאי שנא איהו מינן דידן, ואין דקאמרי - אחוכי עליה.
ממחלוקתם היא רק במקרה שאדם מסית אנשים אחרים לעבוד את עצמו, כאשר עושה עצמו כאלוה. האם האנשים השומעים אותו אכן "מתייחסים אליו ברצינות" או לא. לפי רבי מאיר אנשים שומעים ומתייחסים ברצינות, והעובדה שהם אמרו לו ''כן'' אנו נעבוד אותך היא ''רצינית'' ונחשבת לאמירה המחייבת סקילה, לעומתו, רבי יהודה סובר, כי אנשים לא מתייחסים ברצינות לחבר שלהם וכאילו אומרים לעצמם: במה הוא שונה מאיתנו, ומדוע הופך עצמו לאלוה, לכן אנו מפרשים את אמירת ''כן'' שלהם, כאילו שהם צוחקים עליו, ולכן כולם פטורים (רש''י).
  

מהו המסר?  

למדנו היום כי אמירת ''כן'' של אנשים אינה תמיד אמיתית וכנה, ולפעמים אנשים אומרים כן, אך באמת מתכוונים לצחוק ולומר זאת בלשון סגי נהור: ''האם באמת אתה חושב שאנחנו מתכוונים ברצינות?''
שימוש זה ב"לשון צינית ומהתלת" אינה התנהגות הולמת אנשים רציניים, ובעצם מהווה זלזול בזולת והעלבתו.
נשתדל להתרחק ממידה זו במשך כל השנה ובמיוחד בימים אלו, ימי תשובה ורחמים (אלול תשע''ז).


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]