השוורים האבודים
סנהדרין סא ע"א
"רב המנונא אירכסו ליה תורי, פגע ביה רבה, רמא ליה מתניתין אהדדי: תנן העובד עבודה זרה עובד - אין, אומר - לא. והאנן תנן: האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד! - אמר ליה: באומר איני מקבלו עלי אלא בעבודה. רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא! דתניא האומר בואו ועבדוני, רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה פוטר... הדר אמר רב יוסף: לאו מילתא היא דאמרי, דאפילו לרבי יהודה בדיבורא נמי חיובי מחייב. דתניא: רבי יהודה אומר: לעולם אינו חייב עד שיאמר אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד".
לשם מה מסופר שרב המנונא הלך לחפש את שווריו? (ראה הסבר נוסף ביד רמה).
אלא שמרומז בזה המשך הענין. כוחו של רב יוסף היה בבקיאותו, כאמרם במסכת הוריות דף יד ע"א: "רב יוסף סיני", ופירש רש"י: "מי ששנה משנה וברייתא סדורין לו כנתינתן מהר סיני". לכן אמרו לעיל (סנהדרין דף מב ע"א) "אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה - במי שיש בידו חבילות של משנה, קרי רב יוסף אנפשיה: (משלי יד, ד) וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר". רב יוסף קרא על עצמו וְרָב תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר, על שם הפסוק שנאמר על יוסף: (דברים לג, יז) בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ. וכח השור הוא הכינוי לבקיאותו. ורב יוסף הוא שהשיב לרב המנונא את השוורים האבודים – שהן אותן הברייתות שהביא, שנעלמו מעמיתו רבה החריף – "עוקר הרים" (מסכת הוריות שם), ומרב המנונא (דג, בארמית).
כדבר הזה אתה אומר בשאול שהלך לחפש את הבהמות שאבדו לו, ונמצאו.
(בשמואל א י, טז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דּוֹדוֹ הַגֵּד הִגִּיד לָנוּ כִּי נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת וְאֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד לוֹ. ופירש רש"י: "דרך צניעות היתה בו".
שאול נקט בדרך "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" (מסכת אבות א משנה י), אהוב את המלאכה הקשה שבהנהגה, ושנא את הכבוד שבה. חיפש את האתונות ומצא את המלוכה. המלוכה היא היא האתונות, כי בה עובדים את העם כאתונות הללו. שכך אמרו: (הוריות דף י ע"א) "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם?! עבדות אני נותן לכם! שנאמר (מלכים א יב, ז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה". ופירש רש"י: "שהשררות עבדות הוא לו לאדם לפי שמוטל עליו עול רבים".
