הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אמרו דבר אחד"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין סד ע"א
גמרא. קתני עבודה זרה, וקתני מולך.
אמר רבי אבין: תנן כמאן דאמר מולך לאו עבודה זרה היא.
דתניא: אחד למולך ואחד לשאר עבודה זרה - חייב.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: למולך - חייב, שלא למולך - פטור,
אמר אביי:
רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי חנינא בן אנטיגנוס אמרו דבר אחד.
רבי אלעזר ברבי שמעון - הא דאמרן.
רבי חנינא בן אנטיגנוס - דתניא, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: מפני מה תפסה תורה לשון מולך - כל שהמליכוהו עליהם, אפילו צרור, ואפילו קיסם,
רבא אמר מולך עראי איכא בינייהו.
1.
אביי אומר ששני התנאים סוברים שהחיוב על העברה באש הוא דווקא לדבר שהמליכוהו עליהם וקראו לו מולך ולא לשאר עבודה זרה.
2.
רבא חולק על אביי ואומר ששני התנאים לא אומרים ממש דבר אחד.
3.
ומכיוון שבדרך כלל ההלכה היא כרבא במחלוקתו עם אביי הרי שלמסקנה אין שני התנאים אומרים דבר אחד.
4.
לחם משנה הלכות עבודה זרה פרק ו הלכה ג:
[ג] הנותן מזרעו למולך כו'. משנה שם (סנהדרין דף ס"ד) ואיכא פלוגתא בגמרא אי מולך עבודת כוכבים ואחד העובד עבודת מולך למולך או לשאר עבודת כוכבים חייב
ור"א בר"ש סבר דמולך לאו עבודת כוכבים הוא ולמולך חייב שלא למולך פטור
ופסק רבינו כהא דר"א בר ר"ש משום דסתם מתני' אתיא כוותיה דהכי אמר שם תנן כמ"ד מולך לאו עבודת כוכבים הוא וזהו שכתב לקמן העושה עבודה זו לעבודת כוכבים אחרת חוץ ממולך פטור:
כלומר, הרמב"ם פוסק כמשנתנו שהיא "סתם משנה" והיא מתאימה לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון בברייתא.
5.
לולא משנתנו היה צריך, לכאורה, לפסוק כתנא קמא בברייתא - כבדרך כלל שהלכה כתנא קמא נגד תנא שחולק עליו [כך בברייתא כמו במשנה].
6.
לפי אביי אין הלכה - לכאורה - כרבי אלעזר ברבי שמעון מפני שהכלל הוא, שאין הלכה כמי שנכלל ברשימה של "אמרו דבר אחד" ["אין הלכה כשיטה"].
7.
אבל לפי רבא לא מדובר ששני התנאים בברייתא "אמרו דבר אחד"
7.1
הנ"ל לפי רש"י:
רש"י מסכת סנהדרין דף סד עמוד א:
רבא אמר - לא אמרו דבר אחד, דמולך עראי איכא בינייהו, כגון צרור וקיסם שאינו ראוי לכך, וזה לפי שעה המליכוהו עליו להעביר לו בנו זה, לר' אלעזר בר' שמעון לא מחייב אלא במולך קבוע ובא.
7.2
לפי רבא - שהלכה כמותו בש"ס נגד אביי - בזה שנחלקו בעניין אחד הרי שדיניהם לא מוגדרים כ""דבר אחד" [וכ"שיטה"], ולכן הלכה יכולה להיות כרבי אלעזר ברבי שמעון - כבסעיף 4 לעיל.
8.
בכל אופן מפני חשיבות המושג – נדון בו.
9
הליכות עולם שער חמישי פרק ג
" ז. אין הלכה כשיטה. פירוש כל היכא שאומר בגמרא פלוני ופלוני סבירא להו כך הוא שיטה, וקבלה היא ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כשיטה.
והטעם יש מי שאומר מפני שדרך חכמים לאחוז בדרך קצרה, ולפום דקא חזינא דקא מפרשי מאן דס"ל האי סברא ואמרי פלוני ופלוני אמרי כך ידעינן דמיעוט הם האומרים כך ורובא איפכא ס"ל (ואמטו להכי מפרשי שמועתייהו) [דלכך קא מפרשי שמועתייהו ואמטו להכי לית הילכתא כוותיהו], הילכך לית הלכתא כוותייהו, דמאן דס"ל איפכא הם הרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים,
הסבר: הכלל הוא שאם הניסוח בגמרא הוא: "... כולהו סבירא להו..." זה מוגדר "שיטה", והכלל הוא שאין הלכה כשיטה.
9.1
הנימוק לכלל לעיל:
וילפו האי טעמא מדאמרינן ר' מאיר אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מהטהורה לפיכך פרט הכתוב בטהורה, ושעופות הטהורים מרובים מהטמאים לפיכך פרט הכתוב בטמאים, מאי קמשמע לן לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה.
הסבר: התורה מפרטת את המיעוט של הבהמות הטהורות ומכאן לומדים: " לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה." ולכן, כיון שהגמרא צירפה כמה דעות שסוברות דין דומה – סימן שהגמרא רומזה בזה שהם מיעוט, ואין ההלכה כמותם, ויש רבים אחרים שסוברים ההיפך וההלכה היא כרבים.
9.2
ולפי זה הטעם נראה דאין חילוק בין היכא דאמרינן פלוני ופלוני כולהו סבירא להו כך וכך ובין היכא דאמרינן פלוני ופלוני אמרו דבר אחד.
הסבר: כמו הביטוי "... סבירא להו..." מופיע ביטוי דומה בש"ס: "... אמרו דבר אחד". לשני הביטויים הכלל הוא זהה, ובגלל הנימוק לעיל, שעורך הגמרא קיבץ כמה דעות יחדיו כדי ללמדנו שאין הלכה כאותם דעות.
9.3
הנ"ל מתאים לדברינו לעיל בסעיפים 6-7.2
9.4
והוא ממשיך:
ויש מי שאומר פלוני ופלוני אמרו דבר אחד, שוין הם לגמרי בדברים וכל אחד מודה לדברי חבירו, וכה"ג לא חשיבא שיטה ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו
מתאים לשיטת אביי בסוגייתנו, אבל במקרה כזה הלכה כן יכולה להיות כרבי אלעזר ברבי שמעון, ולא כלעיל בסעיף 6
9.5
המשך:
והיכי דמי שיטה היינו כגון פלוני ופלוני ס"ל כך, מפני שאע"פ שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהם שוים ואין מודין זה לזה...
הסבר: יש מי שסובר שהיש הבדל בין שני הביטויים שהזכרנו. הביטוי "... כולהו סבירא להו..." כוונתו, שאמנם התנאים שמוזכרים ברשימה שותפים לדעה אחת בנושא אחד אבל ישנם פרטים באותו נושא, שבהם יש מחלוקת ביניהם, ולכן יוצא שלגבי הפרטים אין צרוף של רוב, ולכן אין הלכה כשיטתם.
מתאים בפשטות לאמור לעיל בסעיף 7.2 .
