גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף פ', מדור "עלי הדף"
מסכת סנהדרין
דף נט ע"ב
דבר היורד מן השמים - כגון השליו - טעון שחיטה או לא?
במכילתין דנו (נט ע"ב) לגבי אדם הראשון ש"לא הותר לו בשר באכילה", אולם הותר לו לאכול בשר היורד מן השמים, ועל כך אמרו: "מי איכא בשר היורד מן השמים, אין, כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא, פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה, אמר (תהלים קד, כא) 'הכפירים שואגים לטרף', נחיתו ליה תרתי אטמתא (-ב' ירכים של בשר), חדא אכלוה וחדא שבקוה, אייתיה ואתא לבי מדרשא, בעי עלה, דבר טמא הוא זה או דבר טהור, אמרו ליה, אין דבר טמא יורד מן השמים. בעי מיניה רבי זירא מרבי אבהו, ירדה לו דמות חמור מהו, אמר ליה וכו', הא אמרי ליה אין דבר טמא יורד מן השמים".
ופירש"י צדדי ספיקת רבי זירא - לגבי ירדה לו דמות חמור (אחרי שכבר אמרו "אין דבר טמא יורד מן השמים") - כי היה מקום לומר שרק כשירדה חתיכת בשר בעלמא, אנו תולים שבוודאי מבהמה טהורה היא, כי אין דבר טמא יורד מן השמים, אבל בדמות חמור - שהוא בהמה טמאה, אפשר שהוא דבר טמא. אכן גם על כך אמרו לו 'אין דבר טמא יורד מן השמים', וכתב רש"י: "ודבר שאינו הוא, ואם ישנו - טהור הוא", כלומר, כי דבר זה שירד דבר טמא לא יתכן כלל, וגם אם יקרה כן, ברור שבשר כזה מותר באכילה.
למדים מזה, שכל דבר היורד מן השמים אין נוהג בו איסורי תורה, ולכן כשיורד דמות חמור מן השמים ודאי מין טהור הוא (עי' 'יד רמ"ה'), ופשוט שאין זה כי אם בדבר שירד בדרך נס למעלה מן הטבע, וכפי שכתב ה'מאירי' (כאן): "הרבה פעמים מהלכים באויר מתוך עפוש האידים, ולסיבות אחרות, שרצים ושאר בריות שפילות שבמיני הרחישות והשריצות ויורדות בארץ, ודברים אלו אין פקפוק באיסורן כלל, ולא אמרו 'אין דבר טמא יורד מן השמים', אלא בדברים שאינם מדרך טבע ותולדות אלא מדרך מופת, והוא שנלקחו הדברים במיני הבהמות טהורות וטמאות, שהן דברים שאי אפשר בהם אלא מדרך שנוי הטבעים וחדוש הבריאה".
והא לן מש"כ בספר 'טור ברקת' (הל' יו"ט סי' תקו סק"ז) שני ביאורים - כלפי השאלה הראשונה בגמרא, כשירדו 'תרתי אטמתא', שהסתפקו על הירך שנשאר 'דבר טמא הוא זה או דבר טהור', וז"ל: "ואחשבה לע"ד, כי הנה החכם היה מסופק דמאחר כי זה הבשר השליכו אותו מן השמים לאריות, אפשר שהיה דבר טמא...", והיינו, כי מאחר שהשליכו אותו לצורך אריות - שהן חיות טמאות (יעו"ש בהמשך) היה מקום לומר כי בעבורם ירדו גם דבר טמא מן השמים, ולמעשה, גם בזה הסיקו: 'אין דבר טמא יורד מן השמים'.
וכתב שם עוד: "אמנם היותר נכון אצלי... כי מה שהוליך החכם הבשר לבית המדרש לא לשאול על הבשר עצמו הלך, כי פשוט הוא אצלו שהיה דבר טהור, אמנם מאי דמספקא ליה הוא על ענין ה'ניקור וגיד הנשה', לפי שהיו ירכים, דאפילו למ"ד אינו נוהג גיד הנשה רק בירך אחת, הנה הירך האחת היתה כי האחרת אכלו אותה האריות, ולזה הוצרך לשאול בבית המדרש... והשיבו לו 'אין דבר טמא יורד מן השמים', דאע"ג כי הבחירה נתונה ביד האדם לכל אשר יחפוץ יעשה, אבל אין מכשילין לאדם מן השמים להוריד לו דבר שצריך ניקור או ליטול גיד הנשה...".
חזינן מדבריו, שלא בלבד שמין טמא אינו יורד מן השמים, אלא, גם שמין טהור היורד מן השמים אין בו איסורי התורה שישנם במין כשר, ואין בו איסור חלב וגיד הנשה, ומשו"ה אין חובה לנקרו, וכפי הסברא שכתב, שאין מורידין מן השמים דבר שיש בו צד איסור ובני אדם יכולים להכשל בו.
כיוצא בזה מצינו ב'שפתי כהן' עה"ת (פר' בהעלותך) שהוציא מגמרא זו שבשר היורד מן השמים כשר בלא שחיטה, ואם ירד בעל חי מלמעלה מותרים לאכלו בלא שחיטה, דבריו מוסבים כלפי השליו שירד לבני ישראל במדבר, כי מצינו בתורה ב' פעמים שירד השליו לבני ישראל במדבר, בפרשת בשלח מצינו שירד להם בשנה ראשונה בשהותם במדבר, ובפרשת בהעלותך ירד להם שליו אחרי שחטאו במתאוננים (ראה במדבר יא, לא-לב), והנה כלפי השליו שירד אחרי החטא המתאוננים מצינו בגמרא (יומא עה:) שדרשו על הפסוק: "ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה", ואיתא בגמרא: "תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה, אל תיקרי שטוח אלא שחוט, מלמד שירד להם לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה", ולכאורה נלמד מזה, כי השליו שירד מן השמים טעון שחיטה, ועל כך כתב, ששונה היה השליו בשנה הראשונה, שהיה אכן בשר היורד מן השמים, ואותו שליו לא היה צריך שחיטה, כמו אלו 'תרי אטמתא' שירדו מן השמים בסוגיין, שכשרים ללא שחיטה, ואילו השליו שבשנה השניה היה שליו שנאסף מן הארץ, והביאם הקב"ה לבני ישראל במדבר, ולכן היו טעונים שחיטה, כי לא היו בשר היורד מן השמים. [דבריו מיוסדים על יסוד דברי הרמב"ן בפר' בהעלותך (שם פסוק כב), שהאריך אודות השליו בפעם הראשונה שהיו מעשה נסים, שברא להם הקב"ה בשר בשמים כשנתן להם דגן השמים, ואילו בפעם השניה לא היתה בריאה חדשה כלל].
אמנם, בעיקר הדברים יש להעיר מדברי התיקונים (תקון יט מא, ב) כלפי השליו אחרי חטא המתאוננים, ואלו הם הדברים: "וערב רב שאילו בשרא ויהיב לון, ומה כתיב (שם יא, לג) 'הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' כו'', והאי בשר הא אוקמוהו מארי מתניתין ב'בשר היורד מן השמים', דא מנא דאכלו ערב רב, ועם כל דא אמרו עלה 'אין דבר טמא יורד מן השמים'", ואם נצרף לזה את דברי הגמרא במס' יומא שזכרנו שהוצרכו שחיטה, הרי מוכח מזה, שגם בשר שנאמר בו "אין דבר טמא יורד מן השמים" טעון שחיטה, וזהו שלא כדברי הש"כ הנז' (ראה 'לב אריה' חולין כז:; בן יהוידע יומא שם; ועי' שו"ת צור יעקב ח"ב סי' ד בהערת 'בשם מרדכי' שם).
