הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כבתראי" - הלכה כחכם שמובא אחרון בסוגיה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין סא ע"א-ע"ב
רב המנונא אירכסו ליה תורי,
פגע ביה רבה,
רמא ליה מתניתין אהדדי:
תנן העובד עבודה זרה עובד - אין, אומר - לא.
והאנן תנן: האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד!
- אמר ליה: באומר איני מקבלו עלי אלא בעבודה...
מהלך הסוגיה:
1.
רב המנונא אירכסו ליה תורי,
פגע ביה רבה,
רמא ליה מתניתין אהדדי:
תנן העובד עבודה זרה עובד - אין, אומר - לא.
והאנן תנן: האומר אעבוד אלך ואעבוד נלך ונעבוד!
- אמר ליה: באומר איני מקבלו עלי אלא בעבודה.
2.
שיטה של רב יוסף:
רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא?
תנאי היא.
דתניא האומר בואו ועבדוני,
רבי מאיר מחייב,
ורבי יהודה פוטר.
היכא דפלחו - כולי עלמא לא פליגי,
דכתיב +שמות כ'+ לא תעשה לך פסל.
כי פליגי - בדיבורא בעלמא.
רבי מאיר סבר: דיבורא מילתא היא,
ורבי יהודה סבר: דיבורא לאו מילתא היא.
3.
שיטה ב - "תיקון" - של רב יוסף:
הדר אמר רב יוסף: לאו מילתא היא דאמרי,
דאפילו לרבי יהודה בדיבורא נמי חיובי מחייב.
(דתנן) +מסורת הש"ס: דתני'+: רבי יהודה אומר: לעולם אינו חייב עד שיאמר אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד.
במאי קמיפלגי -
במסית לעצמו, ואמרי ליה אין, קמיפלגי.
מר סבר: מסית לעצמו - שמעי ליה, ואין דקאמרי ליה - קושטא הוא.
ומר סבר: מסית לעצמו לא שמעי ליה,
מימר אמרי:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סא עמוד ב
מאי שנא איהו מינן דידן?
ואין דקאמרי - אחוכי עליה.
ומתניתין
- כאן ביחיד הניסת,
כאן - ברבים הניסתים.
יחיד - לא מימלך, וטעי בתריה,
רבים מימלכי ולא טעו בתריה.
4.
רב יוסף מוכיח את דבריו:
אמר רב יוסף: מנא אמינא לה
- דכתיב +דברים י"ג+ לא תאבה לו ולא תשמע אליו,
הא אבה ושמע - חייב.
5.
אביי מקשה על רב יוסף:
איתיביה אביי: מי שאני בין ניסת דרבים לניסת יחיד?
והתניא: כי יסיתך אחיך בן אמך
- אחד יחיד הניסת ואחד רבים הניסתים,
והוציא הכתוב יחיד מכלל רבים, ורבים מכלל יחיד.
יחיד מכלל רבים - להחמיר על גופו ולהקל על ממונו,
רבים מכלל יחיד - להקל על גופם ולהחמיר על ממונם.
בהא מילתא - הוא דשאני,
אבל בכל מילי - כי הדדי נינהו!
6.
הסבר - תרוץ - אחר של אביי
אלא אמר אביי:
כאן - בניסת מפי עצמו,
כאן - בניסת מפי אחרים.
מפי עצמו - מימלך,
מפי אחרים - גריר בתרייהו.
7.
אביי מוכיח את דבריו:
אמר אביי:
מנא אמינא לה
- דכתיב לא תאבה לו ולא תשמע אליו, הא אבה ושמע - חייב.
8.
הסבר - תרוץ - אחר של רבא:
רבא אמר: אידי ואידי בניסת מפי אחרים,
הא - דאמר ליה כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה,
הא - דלא אמר ליה כך אוכלת כך שותה כו'.
9.
רבא מוכיח את דבריו:
אמר רבא: מנא אמינא לה
- דכתיב +דברים י"ג+ מאלהי העמים אשר סביבתיכם הקרבים אליך וגו'
מה לי קרובים ומה לי רחוקים?
הכי קאמר לך: מטיבותן של קרובים אתה למד מה טיבותן של רחוקים,
מאי לאו דאמר ליה כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה - שמע מינה.
10.
הסבר - תרוץ - אחר של רב אשי:
רב אשי אמר: סיפא בישראל משומד.
11.
הסבר - תרוץ - אחר של רבינא:
רבינא אמר: לא זו אף זו קתני.
12.
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ה הלכה א:
המסית אחד מישראל בין איש בין אשה הרי זה נסקל אף על פי שלא עבד המסית ולא המוסת עבודת כוכבים אלא מפני שהורהו לעבוד, בין שהיה המסית הדיוט בין שהיה נביא בין שהיה המוסת יחיד איש או אשה או יחידים מיתתו בסקילה.
13.
הערה: בסוגייתנו בולטת העובדה שנושא עלה לדיון ולהכרעה מתקופת רב יוסף - דור אחר דור - עד תקופת עורכי הגמרא - רב אשי ורבינא.
14.
ראה "מתיתבא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנח, שמסכם להלכה:
יש פוסקים כאביי, כי רבא ורבינא לא חולקים עליו, אלא שהם העדיפו להעמיד אף את משנתנו הפוטרת על דיבור - בניסת מפי אחרים.
15.
התוסיו"ט מסביר שהרמב"ם פוסק כרב יוסף והוא מקשה עליו, שהרי אביי הקשה על רב יוסף מברייתא!
15.1
ויש מי שאומר שבאמת הרמב"ם לא פסק כרב יוסף - ולא חילק בין יחיד לרבים.
16.
ויש מי שמסביר שהרמב"ם פסק כרבא או כרב אשי.
17.
ה"מנחת חינוך" מסביר שהרמב"ם פסק כרבינא שהוא "בתראי" וגם כרב יוסף.
17.
נראה לי שסברת רבינא היא הפשוטה ביותר בהסבר ה"סתירה" בין שתי המשניות.
18.
החזון אי"ש פסק רק כרבינא. והוא מוכיח שהלכה כמותו מטעם אחר - מפני שהביאה הגמרא את דבריו בסוף משמע שרצו לקבוע הלכה כמותו - "הלכה כבתראי" - אף לגבי רב אשי שהיה בדורו.
18.1
דבריו קצת מוקשים, הרי הגמרא מביאה את כל הדעות לפי סדר כרונולוגי
18.1.1
אלא אם כן נאמר שמדובר ברבינא שקדם לרב אשי, אז, "רב אשי" הא "בתראי" לפי סדר הדורות, אבל רבינא הוא ה"בתראי" לפי מהלך הסוגיה!
