שלבי הגידול / רפי זברגר

סנהדרין נח ע''ב
 

הקדמה

אנו עדיין דנים בנושאים הקשורים לגויים והגמרא מביאה מאמרים שונים בעניינם. רבי חנינא אמר כי עובד כוכבים (גוי) שהיכה את ישראל חייב מיתה, ומוכיח זאת ממשה שהרג את המצרי אשר היכה את היהודי (אמנם זו לא אחת משבע מצוות בני נוח, ולכן אין זו מצווה על בית הדין (מאירי)). בעקבות מאמר זה הביאה הגמרא שלש מימרות של ריש לקיש, שהראשונה שבהם עוסקת בהכאה. במאמר זה נתמקד במימרה השנייה של ריש לקיש.  

הנושא

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (משלי י''ב, י''א): עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, אם עשה אדם עצמו כעבד לאדמה, הוא ישבע לחם, ואם לאו – לא ישבע לחם. 
מסביר רש''י את הכוונה ''כעבד לאדמה'': לעסוק בה תמיד לחרישה והשקאה וניכוש ועידור:
כלומר, עובד אדמה המשקיע בקרקע, ומבצע את כל העבודות המוטלות עליו כדי להצמיח יבולים טובים, כגון: חרישה, השקאה, ניכוש העשבים והצמחייה המזיקה ועידור הקרקע (חפירה סביב העצים והצמחים), רק עובד כזה, בסופו של דבר ישבע מלחמו, ואם לא ישקיע – לא ישבע. ננסה להבין נרחיב מעט על פעולות אלו וננסה להבין מדוע רש''י נקט דווקא בארבע פעולות אלו:
חרישה – זו פעולה ראשונית, המתבצעת במחרשה או בכלי דומה, אשר מטרתה לעשות את האדמה ''תחוחה'' יותר (לא קשה), כדי להכשיר ולהכין את פעולת הזריעה, אשר באה בעקבותיה. 
השקיה – לאחר שזרענו בקרקע את הצמחים אותם אנו מבקשים לגדל, יש להתמיד ולהשקות את הקרקע במשך כל זמן הגידול, כדי שאמנם ייווצרו התנאים המתאימים לאדמה לגדל את אותם גידולים. זוהי פעולה מתמשכת, מידי יום ביומו, במשך כל התקופה, פעולה שאינה מחזירה תוצאות מידיות, אלא רק לאחר זמן.
ניכוש – כאמור לעיל, זוהי פעולה המונעת מגרימת נזקים לגידולים מ''גורמים חיצוניים''. עשבי בר ''הגדלים מעצמם'' גוזלים מהקרקע משאבים הנחוצים לגידולים שלנו. כדי ''לא לאבד כוחות'', ולתת לקרקע את כל המשאבים הנחוצים לה עבור גידול טוב ויפה, חובה עלינו להסיר ולנכש את אותם עשבים שוטים. 
עידור – זוהי פעולה הדומה לחרישה, אך נבחין במספר הבדלים ביניהם:
1. חרישה בכל השדה, עידור בדרך כלל בחלקים ממנו. 
2. חרישה מבוצעת לפני בכלים ייעודיים ו''כבדים'', ועידור בדרך כלל נעשית ידנית וב''כלים פשוטים''. 
3. מטרת החרישה ''להפוך את הקרקע'' ומטרות העידור הם: לסתום בקיעים (חורים) באדמה ולהברות (לשבח) את הגידול.
4. חרישה הינה פעולה טרומית, לפני כל הפעולות האחרות, לעומת עידור המתבצעת גם תוך כדי הגידול עצמו.
5. לאור כל הנאמר לעיל: קובע החזון איש, כי חרישה בשביעית הינה ''אב מלאכה'', והעידור נקרא ''תולדה''. 
אולי רש''י התכוון בפירושו, לומר לנו כי עבודת האדמה צריכה להיות בכל שלביה. הכנה טובה ויעילה כמו חרישה על פני כל הקרקע. מכשירה היטב את הקרקע לגידולים שיבואו לאחר מכן. השקיה, פעולה מתמשכת המתחילה מיד עם החרישה ונמשכת לאורך כל חיי הגידול, מלמדת אותנו כי יש להשקיע ולהתמיד תקופות ארוכות, ללא הרף וללא מתן ''הנחות שונות'', כל יום ויום, לדאוג  להשקיה מתאימה, לא פחות מידי ולא יותר מידי אלא במינון המתאים. מתאימה, לא פחות מידי ולא יותר מידי אלא במינון המתאים. 
לא מספיק לגרום לעשייה חיובית, אלא צריך כל הזמן לדאוג שלא יבואו מזיקים ויזיקו לקרקע. עשבים שוטים, סתימת חורים מיותרים בקרקע וכדו'. יש לפקוח עיניים ולבדוק כל הזמן, מהיכן מגיעים אותם מזיקים, ולגדוע אותם "כל עוד הם קטנים''.  

מהו המסר? 

פעולת הקרקע אינה אלא דוגמא לכל הפעולות שעלינו לבצע במשך חיינו. כל פעולה, גם הקטנה ביותר, דורשת השקעה ותשומת לב, לפניה, תוך כדי וגם בסיומה. יש לדאוג כל הזמן לגרום לכך שהיא תבוצע על הצד הטוב ביותר, להתמיד בתחזוקתה, שזה בדרך כלל הצד היותר קשה, כל הזמן להשקות ולתת למערכת כוחות להמשיך ולצמוח.  לא פחות חשוב לשים לב, אם יש מזיקים המונעים את הפעולה – להסירם מיד עם בואם ולא לחכות שיגדלו ויגרמו לנזק בלתי הפיך.
דברים אלו נכונים לכל פעולה, אך בוודאי ובוודאי נכונים גם ללימוד תורה. לימוד הדורש מאמצים לא קטנים, דורש ''תחזוקה'' תמידית. יש להלחם נגד ''המזיקים'' המנסים למנוע מאיתנו להשקיע בנושא, וכאמור, מחייב התמדה גדולה למשך תקופה ארוכה.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]