סקר
האם אתה משתמש ב"מרגליות הים"?
באופן תדיר
פה ושם
אף פעם לא
לא מכיר


 

הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

סנהדרין ס ע"א

 

הבבלי בסנהדרין ס, א מביא מחלוקת האם קורעים שגוי אומר שם המפורש:
" אמר רב יהודה אמר שמואל: השומע אזכרה מפי הנכרי אינו חייב לקרוע, ואם תאמר רבשקה - ישראל מומר היה. ואמר רב יהודה אמר שמואל: אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד, לאפוקי כינוי - דלא. ופליגי דרבי חייא בתרוייהו. דאמר רבי חייא: השומע אזכרה בזמן הזה - אינו חייב לקרוע, שאם אי אתה אומר כן - נתמלא כל הבגד קרעים. ממאן? אילימא מישראל - מי פקירי כולי האי? אלא פשיטא מנכרי, ואי שם המיוחד - מי גמירי? אלא לאו - בכינוי, ושמע מינה: בזמן הזה הוא דלא, הא מעיקרא - חייב, שמע מינה".

הבבלי מביא מחלוקת האם קורעים על גוי שקלל בשם במפורש:
רב יהודה אומר בשם שמואל: רק על יהודי שקלל בשם המפורש קורעים ועל גוי גם שקלל בשם המפורש לא קורעים.
רבי חייא : קורעים גם על גוי שקלל בשם המפורש וגם על גוי שקלל בכינוי.
חשוב לציין שלבבלי גם לדעה שקורעים זה רק בעבר, אך בזמן הזה לא.

הירושלמי במועד קטן ג, ז מרחיב יותר בעניין:
מהו לקרוע על קללת העכו"ם? מאן דאמר רבשקה עכו"ם היה קורעין, ומאן דאמר יהודי היה אין קורעין (אם רבשקה היה יהודי מומר לא ניתן ללמוד מחזקיהו המלך שקרע את בגדיו האם גם במקרה שגוי מקלל צריכים לקרוע את הבגדים – אין קורעין הכוונה היא אין הוכחה שקורעין על קללת גוי. דין מוסכם הוא שעל קללת יהודי חייבים לקרוע את הבגד).
תני ר' הושעיה אחד ששמע קללת השם מישראל ואחד ששמע קללת השם מן העכו"ם חייב לקרוע מה טעמא [ירמי' לב כז] הנה אני ה' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר.
מהו לקרוע בזמן הזה רבי יוסי רבי ירמיה בשם רבי יוחנן משרבו הגדפנין פסקו מלקרוע. מהו לקרוע על הכינויים נישמעינה מן הדא רבי שמעון בן לקיש היה מהלך באיסרטא איזדמן ליה חד כותיי והוה מגדף והוה קרע. מגדף והוה קרע. נחת ליה מן חמרא ויהב ליה חד מרתיקא גו ליביה א"ל רשע אית לאימך מאנון מספקא לי הדא אמרה שקורעין על הכינויין וקורעין בזמן הזה".


הירושלמי מביא מחלוקת האם קורעים על קללת גוי בשם המפורש ותולה זאת במחלוקת:
האם רבשקה השליח של סנחריב מלך אשור היה יהודי מומר או גוי (בניגוד לבבלי שברור לו שרבשקה היה מומר).

נראה מהסוג' הירושלמי מכריע שקורעים גם על גוי וזאת מהפסוק " הנה אני ה' א-להי כל בשר הממני יפלא כל דבר"- כלומר השם המפורש שייך לכל בשר ולא רק לישראל. וכך נוקטים רבי יוחנן וריש לקיש שם.
אלא שנחלקו באופן מעשי לגבי קריעה כיום: לרבי יוחנן לא קורעים כיום, ולדעת ריש לקיש כן (בניגוד לבבלי שאין דעה שכיום קורעים על קללת גוי).

לפי הירושלמי יוצא חידוש גדול שהמשמעות של זה שקורעים גם על גוי שמקלל זה ששם המפורש הוא אוניברסאלי ולא רק שייך בישראל. הגישה של התלמוד הירושלמי היא הרבה יותר אוניברסאלית. גם אצל גוי שייך המושג חילול השם (אי"ה נראה שהמושג קידוש השם – הצד האקטיבי של קידוש החיים שייך באופן עקרוני רק בישראל – עם ישראל הוא נבחר על ידי הקב"ה לתקן בפועל את העולם).

וזאת בניגוד לדעת הכוזרי במאמר ד פסקה ג שקובע שהשם המפורש הוא רק בישראל: "והיה השם הזה מיוחד בנו..."



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר