וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב
סנהדרין נד ע"ב
"אזהרה לנשכב מניין... רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (ויקרא יח, כב) וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, קרי ביה לא תשכב".
ופירש רש"י: "לא תשכב - קרי ביה נמי לא תשכב".
בהגהת הב"ח מנוקד: "קרי ביה לא תִּשָּׁכֵב".
על הבנה זו הקשה בחידושי הר"ן: "קרי ביה לא תשכב. אין לפרש דר"ע מקרא ומסורת קדריש דהא איהו אמר יש אם למקרא ולא למסורת כדאיתא בריש מכילתן". וכן הקשה היד רמ"ה.
עוד קשה שגם למאן דאמר יש אם למסורת כלומר לכתיב, עדיין "תשכב" זה יותר תִּשְׁכַּב, ואילו תִּשָּׁכֵב היה צ"ל תִּשָּׁכֵיב.
ועוד קשה שהיה צ"ל יִשָּׁכֵב ולא תִּשָּׁכֵב בלשון נקבה.
גם על פירוש הרש"ש בדברי המהרש"א שצ"ל תֻּשְׁכַּב, קשות אותן ג' קושיות, והכתיב היה צ"ל תושכב, וליתר דיוק יֻשְׁכַּב.
וכן על דברי שיעורי ר' דוד (פוברסקי): "ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה קרי ביה לא תשכיב", קשה בדיוק כנ"ל.
והסיק הר"ן: "אלא שדעתו לומר שהנשכב בכלל לא שכב כדאשכחן קרא הן שכבתי אמש את אבי גבי בנות לוט. וכן אתה אומר בלא תתן שכבתך לא תתן שכיבתך ששכיבת הנשכב קרויה שכיבה". וכן הסיק היד רמ"ה.
כלומר שהפסוק וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב משמעו לא לשכב עם זכר, וגם השוכב וגם הנשכב נקראים שוכבים. ופירוש גירסת הדפוסים: "קרי ביה [רש"י: נמי] לא תשכב", שגם הנשכב בכלל לֹא תִשְׁכַּב.
