הבא על אשת אב
סנהדרין נג ע"א - נד ע"א
"הבא על אשת אב... תניא, רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו ראויה לאביו - אינו חייב אלא משום האם בלבד... אלא: חייבי לאוין. ורבי יהודה סבר לה כרבי עקיבא, דאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין".
עדיין קשה, מה החידוש בכך, הרי פשוט שכמו שלת"ק אין קידושין תופסין באיסורי כרת לכן אינה אשתו ואין בה איסור אשת אב, כך הדין בחייבי לאוין לרבי עקיבא ולסוברים כמותו!
אלא שאמרו לקמן בדף נח ע"א: "תניא: (בראשית ב) על כן יעזב - איש את אביו ואת אמו,
רבי אליעזר אומר: אביו - אחות אביו, אמו - אחות אמו. רבי עקיבא אומר: אביו - אשת אביו, אמו - אמו ממש. ודבק - ולא בזכר, באשתו - ולא באשת חבירו, והיו לבשר אחד - מי שנעשים בשר אחד".
ופירש רש"י: "מי שנעשה לבשר אחד - שזרע יוצא מהם, שנעשה בשר האם והאב אחד בו".
וכן פירש רש"י על הפסוק: (בראשית ב, כד) "הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד".
הרי שלרבי עקיבא עצמו, עצם לידת בן מאחדת בין בני הזוג. שכן הוא מאחד בגופו כוחות משניהם.
ומכאן מבואר, שכיון שאותו בן (שחטא עם אמו) נולד מתוך שניהם ואיחדם, הוה אמינא שלמרות איסור הלאו נחשבת האם כאשת האב ובשר אחד עמו, קמ"ל.
ובזה תתבאר גם הגמרא בדף נד ע"א: "ורבנן, עונש לאמו שאינה אשת אביו מנא להו? - אמר רב שישא בריה דרב אידי: אמר קרא אמך היא - עשאה הכתוב לאמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו". וקשה שאדרבה המילה "היא" היא מיעוט, כלומר שהיא אמך ואינה אשת אביך!
אלא שכך המשמעות: אמך היא – שבשרך מבשרה, וכשם שמבשרה כך מבשר אביך, שהיו לבשר אחד והולידוך.
