עד ארכובותיו
סנהדרין נב ע"א
"משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו".
האם ברכיו בפנים או בחוץ?
אמרו במסכתות פסחים דף סה ע"ב; וזבחים דף לה ע"א: "שבח הוא לבני אהרן שי(ה)לכו עד ארכובותיהם בדם". וביארו שם בגמרא שאסור שיתלכלכו בגדיהם לכן היו מרימים אז את הכתונת. ואם תמצי לומר שגם ברכיהם שקועים בדם הרי יתלכלכו מכנסיהם שהם ארוכים עד לשם, כדברי הרמב"ם בהלכות כלי המקדש ח, טו {יח}: "המכנסיים, בין של כוהן גדול בין של כוהן הדיוט, הם ממותניים עד ירכיים, שהוא למעלה מן הטבור קרוב מן הלב, עד סוף הירך שהיא הארכובה". משמע שלשון עד ארכובותיו, הוא עד ולא עד בכלל, כמו במקומות אחרים בלשון חכמים.
