איזהו מכובד / רפי זברגר

סנהדרין נב ע''א-ע''ב
 

הקדמה

אנו לומדים במשנה בדף שלנו את מחלוקת תנא קמא ורב יהודה כיצד מבצעים את דין שריפה:
מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו, ונותנין סודר קשה לתוך הרכה, וכורך על צוארו, זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו, ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו, ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. רבי יהודה אומר: אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שריפה. אלא, פותח את פיו בצבת שלא בטובתו, ומדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו, ויורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו. 
הגמרא בתחילתה, הביאה מחלוקת אמוראים מניין אנו לומדים דין שריפה בתורה: 
מנא לן? - אתיא שריפה שריפה מעדת קרח, מה להלן - שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן - שריפת נשמה וגוף קיים. רבי אלעזר אמר: אתיא שריפה שריפה מבני אהרן, מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים - אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים. 
דעה אחת סוברת שנלמד מבני קורח, ורבי אלעזר סובר כי נלמד מבני אהרן. שתי הדעות לומדות זאת ממקום בו ''שרפו'' את הנשמה, אך הגוף נשאר קיים. 
 

הנושא

הזכרנו בהמשך הגמרא, מה היה חטאם של בני קורח לפי שיטת רבי אלעזר: ומאי בנפשתם - שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם, כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (תהילים, ל''ה, ט''ז): בְּ֭חַנְפֵי לַעֲגֵ֣י מָע֑וֹג חָרֹ֖ק עָלַ֣י שִׁנֵּֽימוֹ: בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה - חרק עליהן שר של גיהנם שניו. 
קרח נתן לבניו ולאנשי ביתו לאכול ולשתות, ותמורת זאת החניפו לו והתחברו אליו – וזה גרם לירידתם לגיהנום!
מתוך סיפור זה ממשיכה הגמרא (סוף עמוד א' – תחילת עמוד ב') ללמד אותנו יחסים שונים עם תלמידי חכמים:
מה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ? בתחלה דומה לקיתון של זהב, סיפר הימנו - דומה לקיתון של כסף, נהנה ממנו - דומה לקיתון של חרש, כיון שנשבר - שוב אין לו תקנה.
ככל שהחכם ''מתערה'' יותר עם עמי הארצות, כך קרנו יורדת בהתאמה. אם בתחילה, נדמה חכם כמו קיטון של זהב, הרי שאחרי שהוא ''מספר איתו'' בנושאים שונים ומשונים, כבר בשלב זה יורדת קרן החכם בעיניו, לכדי קיטון של כסף. ירידה נוספת נגרמת אם החכם נהנה מן עם הארץ, או אז יורדת קרנו לשפל המדרגה, בדומה לקיתון של חרס, וכאשר הדברים שקבל נשברו – אין כבוד לחכם כלל וכלל.
 

מהו המסר?

המסר הברור שנלמד מכאן: ככל שאנחנו נתנהג בכבוד, כך יכבדו אותנו. הדבר בולט במיוחד בתלמידי חכמים, אשר הכבוד הניתן להם הוא גבוה מאוד, אך יכול לרדת עד תחתית המדרגה, אם התנהגותם אינה הולמת את מעמדם.
מסר זה נכתב בתמציתיות במסכת אבות (ד', א'): איזהו מכובד – המכבד את הבריות, ונוסיף: וגם מכבד את עצמו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]