הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

דברי תנא מבוססים על דברי אמורא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

סנהדרין נד ע"א

...לחייב עליו שתים, וכדרב יהודה. דאמר רב יהודה: נכרי הבא על אביו - חייב שתים, הבא על אחי אביו - חייב שתים.
אמר רבא: מסתברא מילתא דרב יהודה בישראל, בשוגג, ובקרבן. והאי דקאמר נכרי - לישנא מעליא הוא.
דאי סלקא דעתך נכרי ממש - דינו מאי ניהו - קטלא, בתרי קטלי קטלת ליה?
תניא נמי הכי: הבא על אביו - חייב שתים, הבא על אחי אביו - חייב שתים.
איכא דאמרי: דלא כרבי יהודה,
ואיכא דאמרי: אפילו תימא רבי יהודה, ומייתי לה בקל וחומר מאחי אביו; ומה אחי אביו דקורבה דאביו הוא - חייב שתים, אביו - לא כל שכן.
וקמיפלגי בפלוגתא דאביי ורבא. מר סבר: עונשין מן הדין, ומר סבר: אין עונשין מן הדין.

1.
הגמרא אומרת שלפי חכמים האיסור של משכב זכור של אביו הוא כפול, גם משום "ואת זכר לא תשכב" וגם משום "ערות אביך לא תגלה", ולזה מביאה הוכחה מרב יהודה.

2.
נשאלת השאלה כיצד זה מביאים הוכחה לתנא (חכמים לעומת רבי יהודה) מדברי אמורא - רב יהודה?

3.
ויש לומר, שההוכחה מדברי רב יהודה האמורא היא רק להסבר בדברי חכמים.
כמו כן יש לומר שדברי רב יהודה במקורם נאמרו כבר בתקופת התנאים [על ידי חכמים] אלא שהגמרא מביאה אותם בשמו של רב יהודה.

4.
בקשר לשאלתנו העקרונית לעיל בסעיף 2 כיצד מביאים הוכחה לדברי תנא מדברי אמורא
ראה על כך בדברי "אגרת בקורת", לרבי יעקב עמדין, שהתנאים ידעו ושכחו, והאמוראים שבו ואמרו...

"... כי התנאים הניחו מקום לאמוראים וגם המה הלא אצלו לנו ברכה והשאירו זכר לבאים אחריהם כי הפרטים לא יכללם ספר, ונראים כאילו חידשום האמוראים לגמרי, ומלבם יוציאו מלין אשר לא שמעה אוזן מעולם
(אף כי בודאי הכל נמסר מסיני אלא ששכחום וחזרו אמוראים ויסדום כדי שיהא גם לאחרונים מקום להתגדר בו והם חידושי סופרים ומצויים לרוב מאד).

כך גם בסוגייתנו, דברי רב יהודה היו ידועים כבר בימי התנאים, אלא שכחום, ורב יהודה "גילה" את הדברים מחדש.

ופעמים שמביא התלמוד ברייתא דמסייעא ליה לאמורא וקאמר "תניא נמי הכי"
(וזימנין קמתמה עלה "מאי קמ"ל תנינא")
ופעמים איפכא דמותיב ליה מנה.
ולזימנין לא הא ולא הא אלא "טעמיה דנפשיה" קאמר,
ולזימנין דפליג א"סתם משנה" לגמרי,
ולזימנין מפליג בה ועביד מסתם מחלוקת או מטיל בה תנאי חדש שעדיין לא נזכר, וכה"ג טובא.
בכל אלה כח האמוראים יפה מכח תנא כדלעיל, שהתנאים הניחו פרט ועוללות לאמוראים לבאר חילוקי' חדשים שלא נתבארו בדברי התנאים.
ולפעמים נרמזו במשנה ברמז דק ועמוק כאשר ת"ל הראינו במקצת מקומות מחיבורנו ומסרתיו לקורא בלחש. ומצוה היא לבקש דרך ואופן זכר מה במשנה שילקחו ממנו חידושי האמוראים הנראים כאילו המציאום, אבל אינה חובה החלטית,
ואם לא נמצא לו רמז במשנה בשביל זה לא נגרע מכח האמורא לבאר חילוק חדש. וזה כל מעשה תקפו וגבורתו של התלמוד, לפרש ולהרחיב ביאור בחלקיה ולגלות צפוני טמוני סתימות המשנה, וימצא בכל דף ממש וכמעט על כל משנה ומשנה.
וכי מה בין זו לכשאומר האמורא "לא שנו" כו' או "הני מילי" וכיוצא, שנותן תנאי חדש בסתימת לשון התנא. (וכן בביאור דברי היחיד כמו בפ"ק דשבת ומודה בן עזאי בזורק ופ"ג דר"ה והוא שנשתייר רובו וכדומה למאות ולאלפים ונהגו הפוסקים במקומות כאלה לפסוק כדברי היחיד מדחזינן דהאמורא ביאר דבריו או ד"שקיל וטרי" אליביה, או דסבר לא נחלקו בזו, ואם באנו להאריך באלה לא יכילם ספר בינוני בפני עצמו והני מילי מרפסין איגרי). והרי זה ידוע לדרדקי דבי רב...."