גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ע"ז, מדור "עלי הדף"
מסכת סנהדרין
דף לט ע"א
"אלקיכם כהן הוא" - ככהן גדול או ככהן הדיוט?
אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו, אלקיכם כהן הוא, דכתיב (שמות כה, ב) "ויקחו לי תרומה", כי קבריה למשה במאי טביל, וכי תימא במיא, והכתיב (ישעי' מ, יב) "מי מדד בשעלו מים", אמר ליה, בנורא טביל, דכתיב (שם סו, טו) "כי הנה ה' באש יבא", ומי סלקא טבילותא בנורא, אמר ליה, אדרבה עיקר טבילותא בנורא הוא, דכתיב (במדבר לא, כג) "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים" (דף לט ע"א).
בתוספות (ד"ה במאי) נתקשו, מדוע לא תמה אותו מין על עצם הדבר שנטמא הקב"ה כאשר קבר כביכול את משה רבינו, הלא 'אלקיכם כהן הוא' ואיך נטמא, וזה לשונם: "הא לא קשה ליה היאך נטמא, דישראל נקראו בנים למקום", וכן איתא בתוספות הרא"ש: "הא לא קשיא ליה היאך נטמא, דישראל נקראו בנים למקום, דכתיב (דברים יד, א) 'כי בנים אתם לה' אלקיכם'", וכהן מותר לטמאות לבנו שהוא אחד משבעה קרובים. ונתקשו בספרי דרוש, כי אם יתואר הקב"ה בשם כהן, בוודאי הבורא ב"ה הוא כביכול בבחינת "כהן גדול", וכהן גדול אינו רשאי לטמא אפילו לאחד משבעה קרובים.
ומצינו יישוב בענין שמובא בשמו של הגה"ק רבי שמשון מאוסטרופוליא זי"ע הי"ד, והרי חלק מתוך מכתב ממנו הנדפס בספר 'לקוטי שושנים' (לקוט ב) ובספר 'ניצוצי שמשון' (פרשת תצוה), וז"ל הנוגע לענינינו: "... דאמרינן בגמרא דסנהדרין דף ל"ט 'שאל האי מינא אלקיכם כהן כי קבריה למשה במאי טבל' וכו', והקשו בתוספות, ולמה לא הקשה היאך טימא את עצמו הואיל והוא כהן, ותירצו, דישראל נקראו בנים למקום, עכ"ל. והנה פליאה דעת ממני, נשגבה בעיני על המבוכה גדולה שקשה על רבותינו הצרפתיים, איך אמרו משום שישראל נקראו בנים, תינח כהן הדיוט, כהן גדול מאי איכא למימר, ואיך יתכן שהקב"ה יתברך בכלל הדיוט ח"ו, אמנם כן הוא שיש בזה סוד, אך הנה זה מפורסם בזוהר בכמה מקומות לאין מספר, וכן בכל המקובלים שמגודל חיבתן של ישראל הקב"ה כביכול עושה את עצמו ככהן הדיוט, כדי שיהיה לו כביכול יכולת לילך למקום טומאה מליאה גילולים וכו', ואם כן מתורץ תמיהתי על התוס', דהיאך טימא הקב"ה למשה, הא כהן גדול אסור לטמא אפילו לבן, תריץ, הקב"ה כביכול מתוך חיבתו עשה עצמו ככהן הדיוט" (יסוד זה מביא הגה"ק החיד"א בספריו בשם רבני אשכנז, ראה 'ראש דוד' פרשת שמות ופרשת בא).
בסגנון שונה קצת מובא שם בספר 'לקוטי שושנים' בהגה"ה, כי הדבר תלוי בין חוץ ארץ ישראל לחוץ לארץ, וז"ל: "וכביר מצאה ידי הקדמה מופלאה מהזוהר ומשארי ספרי המקובלים, וז"ל שם מבואר בזוהר בכמה מקומות, דאית כהן גדול לעילא, ואית כהן דלאו איהו גדול', עיין סבא משפטים ובזוהר ויקרא על פסוק (תהלים מח, ב) 'גדול ה' ומהולל מאוד בעיר אלקינו הר קדשו', מפרש 'אימתי איהו גדול בעיר אלקינו', דהיינו בארץ ישראל אז הוא ית' נקרא 'גדול' ע"ש כוונתו, לפי זה אפשר לומר דכביכול הקב"ה מכונה בשם כהן גדול דוקא בארץ ישראל, אבל בר מארעא דישראל אינו מכונה בשם 'כהן גדול', דהא 'גדול בעיר אלקינו' כתיב דוקא... ובזה ישבתי קושיית התוספות על הגמרא 'שאל מינא אלהיכם כהן הוא' וכו', והקשו הו"ל להקשות האיך טימא, ותרצו שנקראו בנים, והקשה מהרש"א ז"ל הלא יתברך מכונה לכהן גדול שאסור לטמא אפילו לבן... אבל לדברינו הנ"ל מפורש".
וממשיך וכותב: "ולדעתי זה הוא ביאור המדרש רבה, שאמר הקב"ה למשה 'אם אתה בא לארץ ישראל אתה נקבר על ידי בשר ודם, אבל בחו"ל אתה נקבר על ידי' עכ"ל, ולכאורה הוא תמוה מאוד, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, אבל ברור לפי הנ"ל, דבארץ ישראל מכונה הוא יתברך לכהן גדול, ואז אי אפשר לטמא את עצמו, כדין כהן גדול שאסור לטמא אפילו לבן, משא"כ בחו"ל דהוא יתברך מכונה 'כהן דלאו גדול' אז רשאי לטמא למשה".
אמנם, על עיקר קושיית התוס' ישנם יישובים נוספים, וז"ל המהרש"א: "ויש לומר, דהיה סבר דאיכא למימר דקבורת משה היה כעין מת מצוה, כיון ד'לא ידע איש את קבורתו', ומת מצוה מותר לכהן", ולפי זה מיושב גם כאשר הקב"ה נדמה כביכול ככהן גדול, כי כהן גדול מטמא למת מצוה (עי' נזיר יז, א, וראה עוד 'דרשות חתם סופר' דרוש לז' אדר שנת תקפ"ח).
כעין זה הביא הגה"ק החיד"א ב'נחל קדומים' (פר' ואתחנן ד"ה אעברה): "שמעתי בסגנון אחר מאחד מאוהבינו זלה"ה במה שכתבו התוספות בסנהדרין דף ל"ט 'כי קבריה למשה במאי טביל', דמעיקרא נטמא להיותו בן, וחקרו כת הקודמין כי דין זה בכהן הדיוט, ולצד עילאה כביכול דינו ככהן גדול, ואיהו מפרק לה כמאי דקיימא לן ד'מטמאין לנשיא כמת מצוה' (עי' ירושלמי ברכות פ"ג ה"א ונזיר פ"ז הי"א וראה רמב"ם הל' אבל פ"ג ה"י: "נשיא שמת הכל מטמאין לו אפילו כהנים עשאוהו כמת מצוה לכל מפני שהכל חייבין בכבודו"), ובמת מצוה אפילו כהן גדול מטמא, ומשה רבינו ע"ה היה נשיא ודינו כמת מצוה, ולכך כביכול קבריה למשה".
אמנם החיד"א הקשה על זה: "לי ההדיוט לא שמיע לי, חדא דאעיקרא נראה, דאפשר דכהן גדול אינו מטמא לנשיא, ולא עשאוהו כמת מצוה לגמרי, וכן מוכח קצת מהר"מ פ"ג דאבל, ועוד, דדין זה [ש'נשיא שמת הכל מטמאין לו'] לאדם שזה נשיא עליו, מה שאין כן כלפי מעלה", כלומר, מה שייך לומר שאם יתואר הקב"ה ככהן גדול יהיה על משה רבינו דין נשיא להטמאות לו (ראה עוד: 'כסף נבחר' פרשת תרומה ד"ה ואשובה; 'חידושי רבינו יונה' כאן בחידושיו של המביא לבית הדפוס; 'פני מבין' על מכילתין בסוגיין).
